לא פעם, אנחנו מוצאים את עצמנו מתעסקים בשאלה מהותית וחשובה, שוקעים עמוק בתוך חקירה עמוקה ותהיות פילוסופיות. לפעמים עד שאנחנו מאבדים את עצמנו לגמרי… ר´ נחמן מציע לנו לנסות לחיות את החיים בצורה תמימה יותר, לפתוח את החלון ולעוף החוצה בדרך האמונה והפשטות. השכל הוא לא הפסוק האחרון בנוגע לחיינו, וחבל להיעצר דווקא שם

פתיחה

שיחה זו נוגעת בנושא חשוב ועמוק בתורת רבי נחמן – ההתרחקות מחקירות. השיחה מציגה זוויות מבט מפתיעות על הבחירה באמונה על פני החכמות, ופותחת פתח להתבוננות חדשה על הבחירה של רבי נחמן באמונה התמונה ומלחמתו בחכמות. 

מפאת אורכה של השיחה, נלמד אותה בחלקים, ובדילוגים קטנים. 

כל אחד ואחד יש לו חקירות

צָרִיךְ לְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בֶּאֱמוּנָה וְלִבְלִי לִכְנס בַּחֲקִירוֹת כְּלָל
וְלִבְלִי לְעַיֵּן כְּלָל בִּסְפָרִים שֶׁל מְחַקְּרִים
רַק לְהַאֲמִין בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמוּנָה לְבַד בְּלִי שׁוּם חֲקִירוֹת כְּלָל
וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּדְמֶה לָנוּ שֶׁהַהֲמוֹן עַם הֵם רְחוֹקִים מֵחֲקִירוֹת וְאֵינָם מְחַקְּרִים כְּלָל
אַף עַל פִּי כֵן בֶּאֱמֶת כֻּלָּם הֵם מְערָבִים בַּחֲקִירוֹת
כִּי כָּל אֶחָד וְאֶחָד יֵשׁ לוֹ חֲקִירוֹת
וַאֲפִילּוּ קְטַנִּים בָּאִים עַל מַחֲשַׁבְתָּם חֲקִירוֹת וּבִלְבּוּלִים 

ספרי המחקרים הם ספרים עמוקים. לא לכל אחד יש גישה אליהם, וקל וחומר שלא כל אחד יכול להבין אותם. אך עם פתיחת השיחה מבהיר לנו רבי נחמן שמלחמתו אינה רק נגד ספרי המחקרים. החקירה קיימת גם בהמון העם, ואפילו קטנים (קטנים בגיל, קטנים בחכמה) לא נקיים מחקירות. מהי אם כן החקירה? נראה שהחקירה והבלבול הם עמדה נפשית, עמדה הבוחנת את המציאות מבחוץ, ומטילה ספק באמונתו של האדם. בכל אדם, גם שמעולם לא קרא את ספרי החקירה, עלולים להתנחל חקירות ובלבולים כאלו. 

איך מגיבים לחקירה? ובכלל, מה יכול להיות רע בחקירה, בבירור, בחיפוש אחר האמת? 

אמונה, חכמה ורצון

אֲבָל בֶּאֱמֶת צָרִיךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד לִזָּהֵר מְאד לְהַרְחִיק הַחֲקִירוֹת מִלִּבּוֹ
וּלְהַשְׁלִיכָם מִלִּבּוֹ לְגַמְרֵי לִבְלִי לִהְיוֹת חַס וְשָׁלוֹם, שׁוּם חַקְרָן כְּלָל
רַק לְהַאֲמִין בַּה’ וּבְצַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים בֶּאֱמוּנָה לְבַד בְּלִי שׁוּם חֲקִירוֹת כְּלָל
כִּי כְּבָר זָכִינוּ לְקַבֵּל תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה עַל יְדֵי משֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם
וּכְבָר הָיָה לָנוּ צַדִּיקִים רַבִּים גְּדוֹלִים וְנוֹרָאִים בְּכָל דּוֹר וָדוֹר
וְרָאוּי לָנוּ לִסְמךְ עֲלֵיהֶם בְּלִי שׁוּם חֲקִירוֹת…
וּכְשֶׁאָדָם הוֹלֵךְ בִּתְמִימוּת בֶּאֱמוּנָה לְבַד בְּלִי שׁוּם חֲקִירוֹת
יָכוֹל לִזְכּוֹת שֶׁיַּעֲזר לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
שֶׁיָּבוֹא לִבְחִינַת רָצוֹן שֶׁהוּא לְמַעְלָה מֵחָכְמָה[1]
כִּי בֶּאֱמֶת חָכְמָה דִּקְדֻשָּׁה הוּא לְמַעְלָה מֵאֱמוּנָה
אֲבָל אַף עַל פִּי כֵן אָנוּ צְרִיכִים לִבְלִי לֵילֵךְ בְּחָכְמוֹת וַחֲקִירוֹת רַק בֶּאֱמוּנָה לְבַד… 

רבי נחמן מציג כאן מעין “היררכיה” של דרכים בעבודת ה’. באופן מפתיע, החכמה (דקדושה) נמצאת למעלה מאמונה. היה ראוי לכאורה ללכת בדרך החכמה, חיפוש האמת. אלא שבכל זאת ההדרכה היא לבחור באמונה. האמונה היא המפתח לעולם גבוה יותר, גבוה אפילו מהחכמה – עולם הרצון. הרצון והכיסופים לה’ יתברך, מופיעים דרך האמונה הפשוטה, האמונה שלא עוברת בצינור החכמה, שלא מחפשת הוכחות והצדקות לקיומו של אלוקים ולאמיתותה של התורה, אלא מתמקדת פשוט בבחירה להאמין, בבחירה לשמוח בה’, לרצות בקרבתו. נכון שעולם החכמה גבוה יותר, אך סכנותיו מרובות, ועוצמתה של האמונה כה גדולה, עד ששווה לוותר למענה על החכמה, ולהשליך את החקירות מליבו. 

אמונה הוא דבר חזק מאד

כִּי אֱמוּנָה הוּא דָּבָר חָזָק מְאד
וַאֲזַי כְּשֶׁהוֹלֵךְ בֶּאֱמוּנָה לְבַד בְּלִי חֲקִירוֹת וְחָכְמוֹת
אֲזַי זוֹכֶה לָבוֹא לִבְחִינַת רָצוֹן שֶׁהוּא לְמַעְלָה אֲפִילּוּ מֵחָכְמָה…
אַךְ יֵשׁ חַקְרָן שֶׁהוּא בְּתוֹךְ לֵב בְּנֵי אָדָם
דְּהַיְנוּ הַבַּעַל דָּבָר שֶׁהוּא מַכְנִיס חֲקִירוֹת בְּלֵב הָאָדָם
וּצְרִיכִין לְהַכְנִיעוֹ וּלְגָרְשׁוֹ…
וּבֶאֱמֶת אֱמוּנָה הוּא עִנְיָן חָזָק מְאד
וְחַיָּיו חֲזָקִים מְאד עַל יְדֵי אֱמוּנָה
כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה אֲפִילּוּ כְּשֶׁבָּאִים עָלָיו יִסּוּרִים חַס וְשָׁלוֹם
אֲזַי יוּכַל לְנַחֵם עַצְמוֹ וּלְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְרַחֵם עָלָיו וְיֵיטִיב אַחֲרִיתוֹ, וְהַיִּסּוּרִים הֵם לוֹ לְטוֹבָה וּלְכַפָּרָה
וּבַסּוֹף יֵיטִיב לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּעוֹלָם הַזֶּה אוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא
אֲבָל מְחַקֵּר שֶׁאֵין לוֹ אֱמוּנָה
כְּשֶׁבָּא עָלָיו אֵיזֶה צָרָה אֵין לוֹ לְמִי לִפְנוֹת וְאֵין לוֹ בַּמֶּה לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ וּלְנַחֵם אֶת עַצְמוֹ
וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין דְּבָרִים אֵלּוּ מֵאֵלָיו וְיָבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר
כִּי אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר הַכּל בִּכְתָב

“הדת היא אופיום להמונים” התבטא קרל מרקס, וראה בכך הוכחתה לילדותיות של הדת, והחלשת החברה שגורמת הדת: האדם חלש מדי בכדי להתמודד עם החיים – ולכן בוחר באמונה. מבחינת רבי נחמן, עוצמתה של האמונה, היכולת שלה להעמיק את חווית החיים של האדם (“וחיים חזקים מאד”…), לסייע לו בהתמודדות עם קשיים, להעניק לו את האמונה שבסופו של דבר, יהיה איך שיהיה, ייטיב לו ה’ יתברך (בעולם הזה או בעולם הבא) – היא דווקא הסיבה לבחור באמונה. כל עוד זו בחירה כנה, שמעניקה עוצמה של אמונה, תקווה, אופטימיות ונחמה אמיתית – פחות משנה מדוע בחרת בה, האמונה מצדיקה את עצמה מבפנים. רבי נתן מוסיף כאן עוד הדרכה לדרך קריאת השיחה: “וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין דְּבָרִים אֵלּוּ מֵאֵלָיו וְיָבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר כִּי אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר הַכּל בִּכְתָב”. זהו עולם שצריך להתנסות בו, לעמוד על הדקויות שבו, לא הכל יכול להתבאר בכתב, ולא הכל מובן בשלב הראשוני.

באמת החקירות הם שטותים גדולים…

…וּבֶאֱמֶת הַקֻּשְׁיוֹת וְהַחֲקִירוֹת שֶׁל הַהֲמוֹן עַם הֵם שְׁטוּתִים גְּדוֹלִים וְאֵינָם קֻשְׁיוֹת כְּלָל
וְיֵשׁ בְּנֵי אָדָם שֶׁהוֹלְכִים עִם אֵיזֶה קֻשְׁיָא זְמַן רַב
וּבֶאֱמֶת הַקֻּשְׁיָא שֶׁלּוֹ הוּא תֵּרוּץ
רַק מֵחֲמַת שֶׁאֵין לוֹ דַּעַת נִדְמֶה לוֹ לְקֻשְׁיָא
כְּמוֹ לְמָשָׁל שֶׁשּׁוֹאֲלִין אֶת הַתִּינוֹק
שֶׁנִּשְׁבַּר הַזְּכוּכִית שֶׁל הַחַלּוֹן וְלָקְחוּ הַזְּכוּכִית הַשֵּׁנִי שֶׁאֶצְלוֹ וּקְבָעוּהָ כָּאן
וְאִם כֵּן יִפְרַח הַצִּפּוֹר דֶּרֶךְ הֶחָלָל הַזֶּה שֶׁל זְכוּכִית הַשֵּׁנִי ?!
וּכְשֶׁשּׁוֹאֲלִין אֶת הַתִּינוֹק כָּךְ
דְּהַיְנוּ שֶׁכּוֹלְלִין לוֹ הַתֵּרוּץ עִם הַקֻּשְׁיָא בְּיַחַד
אֲזַי נִדְמֶה לוֹ לְקֻשְׁיָא גְּדוֹלָה, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה לְּהָשִׁיב כְּלָל
כִּי נִדְמֶה לוֹ לְקֻשְׁיָא גְּדוֹלָה
וּבֶאֱמֶת הַכּל שְׁטוּת
כִּי אַדְּרַבָּא, הַקֻּשְׁיָא שֶׁיִּפְרַח הַצִּפּוֹר הוּא תֵּרוּץ עַל קֻשְׁיָא הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל שְׁטוּת
כִּי בֶּאֱמֶת אֵין לוֹקְחִין בִּשְׁבִיל זֶה הַזְּכוּכִית הַשֵּׁנִי לִסְתּם
כִּי יִפְרַח דֶּרֶךְ שָׁם
רַק הַתִּינוֹק מֵחֲמַת חֶסְרוֹן הֲבָנָתוֹ אֵינוֹ מֵבִין שֶׁכּוֹלְלִין לוֹ הַקֻּשְׁיָא עִם הַתֵּרוּץ בְּיַחַד
וְנִדְמָה לוֹ לְקֻשְׁיָא גְּדוֹלָה
כְּמוֹ כֵן מַמָּשׁ בְּנֵי אָדָם שֶׁנִּכְנָס בְּלִבָּם קֻשְׁיוֹת שֶׁל שְׁטוּת כָּאֵלּוּ
שֶׁבֶּאֱמֶת זאת הַקֻּשְׁיָא הוּא תֵּרוּץ
אַךְ מֵחֲמַת חֶסְרוֹן הֲבָנָתוֹ נִדְמֶה לוֹ שֶׁהוּא קֻשְׁיָא גְּדוֹלָה וְהָבֵן הֵיטֵב
עַל כֵּן צָרִיךְ. הָאָדָם לְסַלֵּק מִדַּעְתּוֹ
וְלִבְרחַ מִקֻּשְׁיוֹת וַחֲקִירוֹת וּשְׁטוּתִים וּבִלְבּוּלִים
רַק לְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בֶּאֱמוּנָה לְבַד כַּנִּזְכָּר

משל הציפור

קצת קשה להבין את המשל הזה. מה הסיפור עם הציפור מבטא? מהי הקושיה כאן? זו בדיוק האווירה שמנסה רבי נחמן לייצר, או ליתר דיוק: זו בדיוק האווירה שטוען רבי נחמן שהשכל יוצר בתוך האדם. החקירה היא כבר לעיתים כה מורכבת, יש כל כך הרבה צדדים לברר, נושאים רציניים הדורשים התייחסות, שכבר כתב עליהם הפילוסוף המפורסם במאמרו המפורסם, ודן בהם באריכות וברצינות – עד שאני לפעמים נשאר מבולבל. לא בדיוק מבין מה השאלה, אבל מבין טוב מאד שאין לי תשובה, ושאני במבוכה ובבלבול. רבי נחמן פשוט מציע לשחרר את הענין. עזוב, אין פה קושיה. אין פה ציפור כלואה, רק תסתכל החוצה, החלון פתוח. תרים את הכנפיים, כנפי הפשטות והאמונה, ותמריא החוצה.

מה אני לוקח איתי?

לאדם בן זמנינו, קשה לפעמים מאד לשמוע דברים הדורשים ממנו לוותר על שכלו ומחשבתו החופשית. אנחנו נותנים הרבה אמון בחקירה, במדע. הרפואה שלנו, החיים שלנו, הטכנולוגיה שלנו מבוססת על חקירה.

רבי נחמן פותח כאן פתח לתפיסת עולם, לפיה השכל איננו הפוסק האחרון בנוגע לדרך החיים של האדם, אין הוא נוגע בעומקם של החיים. בצידו, קיימות דרכים נוספות לחיות חיים של טעם, חיים של אמונה ומשמעות. לעיתים, קניית דרכים אלו כרוכה בויתור – לפחות זמני – על בלעדיותו ונחרצותו של השכל.

[1] דְּהַיְנוּ שֶׁיִּזְכֶּה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ רָצוֹן מֻפְלָג חָזָק מְאד אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בְּהִשְׁתּוֹקְקוּת נִמְרָץ מְאד עַד שֶׁלּא יֵדַע מַה לַּעֲשׂוֹת כְּלָל מִגּדֶל הַהִשְׁתּוֹקְקוּת. וְיִצְעַק וְכוּ’