“מן המיצר קראתי יה” – צמיחה מתוך הצרה

בעם היהודי, צרה ומצוקה מהוות הזדמנות לתהליכי צמיחה. בחסידות עסקו הרבה ב’ירידה צורך עלייה’, מצבים בהם אני יורד למצבי קטנות – אבל בעצם יש לי הזדמנות לגדילה מחודשת. אפשר לראות את זה בבעש”ט (שמות, פרשת יתרו אות כו):

… וזה שאמר: ‘ממצוקותיהם’ – ממש – נעשה הצלה, וזהו: ‘יצילם’. וזהו סוד ‘ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע’ (ירמיה ל’, ז’) ממנו ממש נעשה ישועה, וזהו סוד ‘זדונות נעשו לו כזכויות’ (יומא פ”ו ב):

זה לא רק ש’הירידה היא צורך העלייה’, אלא שהמצוקה עצמה נושאת בתוכה את פוטנציאל השינוי העמוק שאנחנו יכולים להגיע אליו. הגאולה הולכת וצומחת מתוך התנאים והמצבים של המצוקה בעצמה. מתוך הצרה באה הישועה.
מצבי משבר הם מחוללי תהליכי שינוי וצמיחה; וממילא, מתוכם תיוולד מציאות חדשה ואחרת. אי”ה היא תהיה טובה, מתוקנת, חדשה, רוחנית ושלמה יותר. אלו דברים שאינם נפרדים מהמצוקה עצמה.
הבעש”ט מזמין אותנו לראות את ה’צֹהַר’ וההזמנה שנפתחים מתוך הצרה. אדם שיש לו מודעות יכול ללמוד מתוך הסיטואציה באיזה מובן היא מזמינה אותנו לשינוי, לראות את הצהר שבתוך הצרה עצמה; ‘צרה’ זה ‘צהר’ בסיכול אותיות.

אמרי אמת בראשית פרשת ויגש שנה תרסז

איתא (שפת אמת וישב תר”מ) בשם הבעש”ט ז”ל, על הפסוק (תהלים קיח ה) ‘מן המצר קראתי י-ה ענני במרחב יה’ – שאין מהצורך לברוח מהמצר, אלא צריך למצוא הישועה שישנה בכל מצר. זהו שכתוב (ירמיה ל ז) ‘ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע’, וזהו ‘ויגש אליו יהודה’ – שנגש אל המצר, ונעשה מזה ישועה.

לפני שאתה בורח מהקושי שבו אתה נמצא, תהיה מוכן לשהות בו – על מנת שתלמד ותשמע את מה שאלוקים מנסה לדבר איתך בתוך הקושי. אם לא תשמע את הדברים, אולי פספסת את האירוע. לפני שאתה בורח אל הגאולה, תקשיב איפה היא מסתתרת בתוך הצרה עצמה. תקרא מתוך המצר את הישועה.
אם נברח ולא נקרא מתוך המיצר, נתפוס אותו כמציאות קשה ורק נרצה שהיא תלך, אז המיצר יחזור אלי – כי לא למדתי כלום. המצר מלמד אותי שיעור שאני צריך ללמוד. אנחנו בימים של תהליך משותף, ועלינו לנסות ביחד להקשיב להזמנה – שאנחנו יכולים לשמוע מתוך המציאות אליה נקלענו – שתגרום לנו לצמיחה מחדש.
אמרנו, שבתוך המצוקה עצמה נמצא גרעין של הישועה. לנו יש הזדמנות ללמוד – לאיזה שינוי הצרה מזמינה אותנו. מתוך המצר עצמו מגיעה הקריאה – ואנחנו צריכים לא לנסות לברוח, אלא להקשיב ולהצמיח.
עד כאן רובד ראשוני.

הצרה כחזרה לעיבור
בחסידות מופיע, ויש לזה שורשים נוספים, שמצבי הצרה מביאים לרגרסיה (נסיגה) אל מצב שמצד אחד הוא לא המצב הנורמלי, הבריא והשפוי שלי – אבל מצד שני הוא גם תהליך של היריון ועיבור. ההיריון והעיבור הם תהליכים שמוציאים אותי מאיזור הנוחות שלי, מכניסים אותי אל מקום לא נוח, לא רגיל, דחוס. אבל מכיוון שמשהו נשמט מה’רגיל’ שלי, יש הזדמנות למשהו חדש לקרות.
הצרה היא לא היריון רצוי, אבל זה היריון. אולי היה עדיף שהיינו עושים את זה אחרת, ומיילדים את עצמנו לבד – אבל לא הצלחנו, ובסופו של דבר הצרה היא זו שהכניסה אותנו אל ההיריון המשותף והדחוס. המון קונספציות נשברו, ומתוך זה ישנם המון תהליכים שאפשריים עכשיו במצב שאנו נמצאים בו, ומשהו חדש צריך להיוולד.
מה צריך להיוולד? לא יודע. אני כרגע בשלב ההקשבה, בשלב הזה יש אי נעימות ואילמות רבה מול אלוקים. ההקשבה מחזירה אותנו אחורה למצב אילם, בו אנו לא יודעים, ואנו צריכים להיות מוכנים ומודעים לשהות בתוך העיבור הזה. בתוך האילמות הזאת יש גם תהליכי לידה, הנמצאים בצירים הולכים ומתקדמים. צרה לשון ציר, כחבלי משיח. הצירים באים להוליד את השלב הבא שלך.
את הרעיון שמצבי סכנה הם מצבי היריון אנחנו רואים בתפילה בשעת סכנה (ברכות כח ע”ב):

רבי יהושע אומר: ההולך במקום סכנה מתפלל תפלה קצרה, ואומר: הושע ה’ את עמך את שארית ישראל, בכל פרשת העבור יהיו צרכיהם לפניך, ברוך אתה ה’ שומע תפלה.

… מאי פרשת העבור? אמר רב חסדא אמר מר עוקבא: אפילו בשעה שאתה מתמלא עליהם עברה כאשה עוברה – יהיו כל צרכיהם לפניך.

מה קשורה האשה בהיריון – למקום סכנה? חז”ל מדמים את הקב”ה בשעת צרה לאשה בהיריון; עצבני כמו אשה בהיריון. אבל אנחנו מתפללים אליו ש’לא יזרוק את התינוק’, שלא יפיל אותנו, אלא ישא את התהליך שאנחנו צריכים לעבור בתוכו – בסבלנות, ברחמים ובחמלה.

“צור ילדך תשי” – ההיריון הגברי

יש כאן משהו מפתיע. הדימוי של הקב”ה הוא גברי בדרך כלל, וחז”ל פה קצת מפתיעים. בנביא (ירמיהו ל, ד–ט) אנו מוצאים שהצרה היא כמו היריון גברי:

(ד) וְאֵ֣לֶּה הַדְּבָרִ֗ים אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר יְקֹוָ֛ק אֶל־יִשְׂרָאֵ֖ל וְאֶל־יְהוּדָֽה: (ה) כִּי־כֹה֙ אָמַ֣ר יְקֹוָ֔ק ק֥וֹל חֲרָדָ֖ה שָׁמָ֑עְנוּ פַּ֖חַד וְאֵ֥ין שָׁלֽוֹם: (ו) שַׁאֲלוּ־נָ֣א וּרְא֔וּ אִם־יֹלֵ֖ד זָכָ֑ר מַדּוּעַ֩ רָאִ֨יתִי כָל־גֶּ֜בֶר יָדָ֤יו עַל־חֲלָצָיו֙ כַּיּ֣וֹלֵדָ֔ה וְנֶהֶפְכ֥וּ כָל־פָּנִ֖ים לְיֵרָקֽוֹן: (ז) ה֗וֹי כִּ֥י גָד֛וֹל הַיּ֥וֹם הַה֖וּא מֵאַ֣יִן כָּמֹ֑הוּ וְעֵֽת־צָרָ֥ה הִיא֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב וּמִמֶּ֖נָּה יִוָּשֵֽׁעַ: (ח) וְהָיָה֩ בַיּ֨וֹם הַה֜וּא נְאֻ֣ם׀ יְקֹוָ֣ק צְבָא֗וֹת אֶשְׁבֹּ֤ר עֻלּוֹ֙ מֵעַ֣ל צַוָּארֶ֔ךָ וּמוֹסְרוֹתֶ֖יךָ אֲנַתֵּ֑ק וְלֹא־ יַעַבְדוּ־ב֥וֹ ע֖וֹד זָרִֽים: (ט) וְעָ֣בְד֔וּ אֵ֖ת יְקֹוָ֣ק אֱלֹֽהֵיהֶ֑ם וְאֵת֙ דָּוִ֣ד מַלְכָּ֔ם אֲשֶׁ֥ר אָקִ֖ים לָהֶֽם:

עת צרה היא חוויה קשה, חוויה של גבר העומד לפני לידה. האשה בנויה ללדת, אך הגבר לא יכול להתמודד בכלל עם כל הקשיים של ההיריון והלידה. על הגברים לעבור תהליך אבולוציוני הנותן יכולת לעמוד בתהליכי היריון, ללמוד סבלנות.

חז”ל דורשים, שלא רק שעם ישראל חווה תהליך של לידה – אלא גם הקב”ה עובר אחד כזה:
מדרש תנאים לדברים (הופמן) דברים פרק לב פסוק יח (פרשת האזינו)

צור ילדך תשי. אמר להן הקדוש ברוך הוא: עשיתם אותי כְּאִלּוּ זכר מבקש לילד, ואינו יולד! אם תהא אשה יושבת על המשבר, אינה מצטערת?! “צירים אוחזוהו כצירי ילדה” (עי’ ישעיהו כא ג)! אם יהיו שנים במעיה, אינה מצטערת?! “כי באו בנים עד משבר וכוח אין ללידה” (מ”ב יט ג)! אם תהא חולה ומבכרת, אינה מצטערת?! “כי קול כחולה שמעתי צרה כמבכירה (ירמיהו ד לא)! אם יהיה זכר, שאין דרכו לילד, והוא מבקש לילד – אין זה צער כפול ומכופל?! שנאמר “שאלו נא וראו אם ילד זכר מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו” (ירמיהו ל ו), “הוי כי גדול היום ההוא מאין כמהו” (שם ז)! ותשכח אל מחללך. ר’ מאיר אומר: שחל בך ונצטער בך, כענין שנאמר (תהלים מח ז): “חיל כיולדה”:

תהליכי לידה הם תהליכים קשים מאוד – בטח ובטח אם אתה גבר. לגבר אין סבלנות לתהליכים ארוכים של סבל. הקב”ה מצר בשעות אלו, אנחנו מתישים אותו. הוא, ‘ה’ איש מלחמה’, נכנס להיריון. אבל מה נעשה, אלו שלבים קריטיים בהליך הצמיחה המחודש שלנו. הוא מיילד אותנו מחדש.
‘עת צרה היא ליעקב וממנה יוושע’ זה לא רק שהצרה באה להעביר אותי משהו שאני צריך ללמוד, אלא שאלו תהליכים של רגרסיה (נסיגה) עוברית – שאינם אזור הנוחות שלנו בתור גברים. אחד הקטעים הקשים לגבר הוא כשאשתו חוזרת על אותה הדילמה פעמים רבות, ‘הרי כבר דיברנו על זה!’.
אנחנו כגברים רוצים לגמור עניין מהר, ולא בנויים לתהליכי סבל ארוכים של לידה. לנשים יש סבלנות, אך הגבר לא בנוי לזה. האשה חווה ומרגישה את המצוקה באמת, והגבר ישר ‘יורה’ פתרונות. בהיריון יש משהו שצריך לקרות, ולא קל לגבר להיות בהיריון ולשהות בתהליך סבלני של עיבור וחבלי משיח, להוליד משהו חדש מתוך המצוקה.

עכשיו זה הזמן לשמוע קול תורה. לְמָה הקב”ה מזמין אותנו? לא לסיים את המלחמה ומייד לחזור הביתה. יש הרבה מה לעשות, הרבה מה ללמוד על החברה הישראלית – על הייעוד שלה, על ברית הגורל שלה, על האחדות שבליבה. מה אנחנו צריכים ללמוד מהצרה? יש המון רבדים וקונספציות שנשמטו מתחת הרגליים של כולנו, של כל החברה הישראלית; יש לנו הזדמנות להצמיח מחדש את החברה שלנו, ואת צמח דוד אותו אנחנו רוצים. כך מסיים הנביא (“ועבדו את ה’… ואת דוד מלכם אשר אקים להם”).

אני באמת חושב שמתוך סבלנות, הקשבה וכבוד לתהליכי ההיריון האלה – יש לנו מה ללמוד ממה שכולנו עוברים עכשיו. אין לכולנו את אותן התשובות, אך כולנו כחברה עוברים תהליך היריון. לכולנו דברים מסוימים התפרקו, ויכולים להתחבר חיבורים חדשים. פתאום קצוות שונים בחברה יושבים יחד, חושבים יחד, מסכימים ומדברים בדברים שלעולם לא היינו מניחים שיקרו – אפילו מתחלפים בעמדות.
האם אנחנו יכולים לשמוע קול תורה שטמון במצוקת האיילה אשר רחמה צר והיא צריכה ללדת, ואלמלא הנחש היה נושך אותה לא בטוח שהייתה יולדת (בבא בתרא טז ע”ב)? כי ‘קול ה’ מחולל איילות’, מחולל את הלידה הזאת; אנחנו צריכים להקשיב ולשמוע – מהו אותו קול ה’ המחולל את הלידה הזאת?