בע”ה, ערב ראש השנה תשע”ה

                             דף הלכות ומנהגים לראש השנה תשע”ה

רוב תודות לרב עזריה אריאל רב קהילת משכן שמואל בהר חומה אשר אסף וליקט     

נקודות הראויות לתשומת לב מהלכות החג והשבת (רובן ככולן תזכורת לדברים ידועים):

1. עירוב תבשילין – יש לקחת בערב החג (יום רביעי) חלה ותבשיל (ביצה, מנת עוף, וכדומה), לייעד אותם במחשבתו לאכילה בשבת, לברך “אשר קדשנו במצוותיו וציונו על מצות עירוב”, ולומר: “בעירוב הזה יהא מותר לנו לאפות ולבשל ולהטמין ולהדליק נר ולעשות כל צרכינו מיום טוב לשבת” (יש מוסיפים “לנו ולכל ישראל הדרים בעיר הזאת”, אך לשם כך יש להקנות חלק מן העירוב לכולם, כדלהלן).

2. ניתן לעשות עירוב תבשילין גם עבור משפחה אחרת (כגון קרובי משפחה ושכנים שלא יודעים איך לעשות). לשם כך צריך לומר “לנו ולמשפחת…”, ולהקנות להם חלק מן העירוב. הקניין נעשה על ידי הגבהת העירוב על ידי מישהו שאינו מבני המשפחה בעלת המזון, והוא כעין שליח של המשפחה השניה (גם שלא בידיעתם) לזכות בעירוב עבורם. עשיית העירוב באופן זה מועילה רק למשפחה שגרה בעיר, ויכולה (באופן תיאורטי, לאו דווקא מעשית) לבוא ברגל בשבת ולאכול מן העירוב. אי אפשר לעשות עירוב עבור משפחה שבראש השנה תהיה בעיר אחרת.

3. מי שמתארח במקום שבעל הבית עושה עירוב תבשילין אינו צריך לעשות עירוב בעצמו.

4. עשיית העירוב מתירה לעשות הכנות מיום ששי לשבת. לא מיום חמישי!

5. ביום ששי, לכתחילה יש להקפיד לסיים את הבישולים לשבת מבעוד יום, כך שתיאורטית ניתן יהיה להשתמש בהם ביום טוב במקרה הצורך[1].

6. את העירוב יש לשמור עד סיום ההכנות לשבת. נוהגים להשתמש בלחם ללחם משנה בכל סעודות השבת ולאוכלו בסעודה שלישית.

7. “נר נשמה” – יש להשאיר אש שתדלק במהלך החג, כדי שניתן יהיה להדליק ממנה את הנרות בלילה השני ולפני כניסת השבת.

8. ברכת שהחיינו בהדלקת הנרות – בדרך כלל האשה מברכת שהחיינו בהדלקת הנרות ואילו האיש בקידוש. אם זה שהדליק את הנרות גם מקדש על היין, יש לומר שהחיינו רק בקידוש[2].

9. הקידוש בבוקר –בקידוש שלפני התקיעות ומוסף אין לאכול מזונות יותר מאשר “כביצה” (כשתי חתיכות עוגה). פירות ושתיה מותרים ללא הגבלה. לכהנים אסור לשתות יין, כדי שיוכלו לשאת כפיים במוסף .

 לדעת הרב שמואל אריאל – יש מקום גדול להקל ולאכול גם כמות משמעותית של מיני מזונות[3].

10. זמן ההכנות לסעודת הלילה השני – את כל ההכנות שאין בהן שום צורך ליום טוב הראשון (גם דברים שאין בהם חילול יום טוב, כגון עריכת השולחן), יש להתחיל רק מהשקיעה (18.36)[4]. מלאכות ממש, כגון בישול שכבר לא תהיה בו שום תועלת ליום הראשון, ניתן לעשות רק מצאת הכוכבים(18.54)[5].

11. הוצאת דברים מהמקפיא לצורך סעודת הלילה השני – בשעת הצורך אפשר לעשות זאת מבעוד יום, אך מספיק זמן מבעוד יום כדי שתהיה אפשרות כלשהי להשתמש בהם ביום הראשון, והדבר לא יהיה ניכר כהוצאה לצורך הלילה[6].

12. הדלקת נרות בלילה השני מותרת גם לפני השקיעה, מפני שיש מהן הנאה מיידית[7].

אך  יש לסייג, במציאות שלנו הרבה פעמים אין הנאה מן הנרות כעת, משום שיש תאורה בבית והנרות לא נחוצים, והנרות מיועדים רק לצורך הסעודה של הלילה. באופן זה אין להדליק את הנרות לפני השקיעה, אלא רק בצאת החג הראשון. ובוודאי שאין להדליק את הנרות לפני השקיעה וללכת לבית הכנסת וכד’, כך שלא תהיה מהם שום הנאה בחג הראשון.

13. החלפת הנרות – שאריות הנרות מן היום הראשון הן מוקצה (במידה שכבר אינן ראויות לשימוש). בכל זאת, מותר לטלטל אותן כדי לאפשר את הנחת הנרות החדשים על הפמוטים, ויש לקחת את השאריות ישר עד הפח, ללא תחנת ביניים. את הנרות החדשים אין להדביק לפמוטים על ידי חימום הקצה התחתון (משנה ברורה סי’ תקיד ס”ק יח), וגם אין לחתוך אותם או ללחוץ אותם בכוח כדי להתאימם לרוחב הפמוט אם הם עבים מדי (שמירת שבת כהלכתה פרק יג סעיפים כא, מב-מג). פתרון פשוט – להשתמש ב”להבונים”/”להבית”.

14. ברכת שהחיינו בלילה השני – בהדלקת הנרות או בקידוש אומרים גם בלילה השני “שהחיינו” (לכתחילה – להניח לפני כן פרי חדש ולהתכוון גם עליו. בכל זאת, גם מי שלא השיג בגד חדש או פרי חדש יברך).

15. זמן הדלקת נרות שבת – כמובן, יש להדליק אותם בזמן הדלקת הנרות הרגיל, 17.55 (לא הייתי כותב זאת אלמלא ששמעתי על משפחה שטעתה בעניין זה).

16. רחצה ביום טוב – לעדות המזרח, הנוהגות כשולחן ערוך, מותר להתרחץ ביום טוב במים מדוד שמש ללא הגבלה. לאשכנזים, הנוהגים כרמ”א, יש שתי אפשרויות:  א. להתרחץ במים פושרים.  ב. לרחוץ חלק מהגוף במים חמים, או אפילו את כולו אבל לא בבת אחת (כלומר, להעביר את הטוש על הגוף בשלוש-ארבע “נגלות” ולסגור את הברז בין פעם לפעם. הנימוקים – בקובץ המקביל על הלכות יום טוב).

17. צחצוח שיניים – מותר לצחצח שיניים במברשת עם מי פה (מי שיש לו חניכיים רגישות והצחצוח מוציא ממנו דם – יצחצח בעדינות באופן שלא בטוח שיצא דם, והדבר מותר גם אם בסופו של דבר יצא דם), אך לא עם משחה. יש מקילים בשבתות כל השנה לצחצח גם עם משחה, ובשעת הצורך כשיש בדבר אי נעימות רבה יש לסמוך על דעה זו.

18. שינויים בשעוני שבת בימי החג והשבת–  במציאות של שלושה ימי שבתון רצופים, נוצר לא פעם צורך לשנות את זמני פעולתם של מכשירים המופעלים על ידי שעון שבת. כך למשל, בימי ראש השנה זמני הסעודות שונים מאשר בשבת, וזמן ההפעלה של המכשירים השונים (תאורה, פלטה, מזגן) בימי החג אינו מתאים ליום השבת. כמו כן, מזג האוויר עשוי להשתנות מיום ליום, ופעולת המזגן עשויה להיות נחוצה ביום אחד ומפריעה ביום אחר.

נציג את הדרכים שבהן ניתן לשנות את זמני הפעילות בתוך החג או השבת, על ידי שינוי בשעון השבת המפעיל את המכשיר. יודגש, שהדברים אמורים רק לגבי השעונים הפשוטים, שבהם השינוי נעשה על ידי הזזת זיזי השעון, ולא לגבי שעונים דיגיטליים, שבהם לא ניתן לעשות שינויים בחג או בשבת.[8]

א. בין בחג ובין בשבת, ניתן לדחות את הפעולה (הדלקה או כיבוי), אך לא להקדים אותה או ליצור הפעלה חדשה. למשל, אם השעון עומד להדליק או לכבות את האור בשעה 10, מותר להזיז את הזיזים כך שהפעולה תתרחש מאוחר יותר, בשעה 11. שינוי כזה אינו יוצר פעולה חדשה, אלא רק מאריך את המצב הקיים, ולפיכך אין בו איסור.

על ידי שימוש בעיקרון זה, ניתן לשלוט במידה רבה בפעולתם של מכשירי החשמל. למשל, אם בימי ראש השנה צפויים לשוב הביתה בשעה 12 בצהריים ואילו בשבת צפויים לשוב בשעה 10, אין צורך לכוון את האור והמזגן כך שיידלקו בכל הימים כבר בשעה 10. ניתן לכוון בשעון זיז אחד שידליק למשך רבע שעה בשעה 10, ושוב יכבה האור עד לשעה 12. בליל שבת, או בשבת בבוקר, ניתן יהיה להאריך את ההפעלה הקצרה הזו, כך שהאור והמזגן יפעלו ברצף משעה 10 והלאה.

כך ניתן גם להיערך לשינויים אפשריים במזג האוויר: אם ביום הראשון צפוי להיות קריר ובימים הבאים ייתכן שיהיה חם, ניתן לכוון את המזגן להפעלות קצרות של רבע שעה מדי פעם, ובימים הבאים להאריך אותן לפי הצורך. וכן להפך, אם ביום הראשון חם ואחר כך עשוי להתקרר, ניתן להפעיל את המזגן עם הפסקות של רבע שעה מדי פעם, ואחר כך להאריך את ההפסקות לפי הצורך.

ב. ביום טוב (אך לא בשבת) מותר גם ליצור הדלקה חדשה על ידי השעון, או להקדים את ההדלקה הבאה (כמובן, בתנאי שהאור יידלק בעוד זמן ולא מיידית). אבל אין ליצור כיבוי חדש או להקדים את הכיבוי.

ג. חידוש נוסף מחדש הגרש”ז אוירבך (בין ביום טוב ובין בשבת) – כאשר המכשיר פועל, ניתן גם להקדים את ההפעלה הבאה. או להפך, כאשר המכשיר כבוי, ניתן להקדים את הכיבוי הבא. דבר זה מגדיל עוד יותר את יכולת התימרון. למשל, אם בימי החג האור והמזגן נדלקו בשעה 12 בצהריים, ניתן בליל שבת, כאשר האור והמזגן דולקים, להקדים את ההדלקה של שבת בבוקר, כך שתהיה כבר בשעה 10.

ד. גם הפעולות המותרות כמפורט לעיל, אין לעשותן ביום הראשון לצורך היום השני או לצורך השבת. אבל מותר לעשות אותן ביום טוב השני לצורך השבת, על סמך עירוב התבשילין.

                                                                                           בברכת כתיבה וחתימה טובה.