שאלה:
מה הם הדינים המיוחדים למקרה שיורד שלג בשבת?

תשובה:

האם שלג הוא מוקצה? 
במשנה במסכת ביצה (ה,א) שנינו כי מותר להניח כלי מתחת לדלף (קילוח מים). הגמרא (ביצה לו,א) קובעת כי אם הכלי מתמלא מותר לרוקנו ולהניחו מחדש. הרמב”ם (שבת כה,כד) צמצם את ההיתר רק למים הראויים לרחיצה, וכן פסק בשו”ע (שלח,ח). המשנה-ברורה נימק את ההבדל בין שני סוגי המים בכך שמי הגשמים, שראויים לרחיצה, אינם מוקצה. בדומה לכך הגמרא במסכת עירובין (מו,א) דנה בשאלה האם הגשם נחשב ל”נולד” ומוקצה בשבת ומכריעה שכיון שאין המים “בלועים” בעננים אלא “מינד ניידי” אין הם אסורים משום נולד ומוקצה.

ברם האם אותו הדין יכול להיאמר על שלג וברד שהם מים שהופכים למוצק קודם ירידתם? בעל ספר התרומה (רלה) סובר ששלג וברד שהופשרו אסורים משום נולד. הבית יוסף (שכ,ט) כותב שרוב הפוסקים חולקים על בעל התרומה בדין זה (וכן בדרכי-משה על אתר). יותר מכך, הגרשז”א (שמירת-שבת-כהלכתה י, הע’ יד) סובר שדברי התרומה הם רק על שלג שנמס, שהוא “מעליותה” והפך שימושי יותר, ואילו התהליך ההפוך – מים שהפכו למוצק אינם נחשבים לנולד. ראיה לשיטתו של הגרשז”א הוא מביא מסימן שכ (י) שם פוסק השו”ע שמותר לשבור קרח החותם כד מים ולא נזכר שם שהקרח שנקרש בשבת אסור משום נולד. יוצא אם כן ששלג אינו מוקצה.

בובות משלג 
הרמב”ם (שבת ז,ו) כותב “כל המקבץ חלק אל חלק ודבק הכל עד שיעשו גוף אחד דומה לבנין” ואם כן אסור לעשות כדורי שלג או לבנות בובת שלג בשבת. ברם ברור שזהו רק איסור דרבנן שהרי מדובר בדבר שאינו בר קיימא. ביחס לזריקת כדורי שלג שהוכנו בערב שבת – לכאורה אם הכנת הכדור אסורה משום בונה אסור להשליכו משום סותר. אולם, דעתו של הגרשז”א (שמירת-שבת-כהלכתה (טז הע’ קט) שאין בזה דין סותר, וראייתו מסימן שיד (א) שם פוסק השו”ע שמותר לשבור חבית שנדבקו שבריה בזפת וכן מכך שמותר לפורר גבינה ותאנים מחוברות.

מעיל שירד עליו שלג 
בגמרא (שבת קמו,ב) פסק רב הונא “המנער טליתו בשבת – חייב חטאת” הגמרא שם מפרשת שמה שאסור לנקות הוא דווקא בבגד כהה שיש עליו לכלוך שמקפידים עליו. הראשונים נחלקו בביאור דברי רב הונא – עלפי רש”י האיסור הוא לנער את הבגד מעפר ואילו על פי הר”ח, התוספות הרא”ש, הר”ן ועוד ראשונים האיסור הוא לנער מהטל. כסיעה השניה פסק השו”ע (שב,א) ואסר לנער בגד מהטל שנצטבר עליו. כל זאת לגבי מים, ויש לשאול האם זהו גם הדין לגבי שלג. הביאור-הלכה (על אתר) הביא את דברי אליה-רבה (בשם ספר האגודה) כי דין שלג כמים. אבל הוא מעיר על כך כי שלג שלא נמס מותר לנער, אלא שיש להיזהר ולנער בעדינות כדי שרק השלג המוצק יפול, ולא המים שיצאו ממנו.

פינוי השלג מפתחי הבתים ומהדרכים 
כיון שכאמור לעיל אין השלג מוקצה, ברור שמותר לפנות. יותר מכך, גם אם היה מדובר במוקצה הרי שלדעת הרמ”א והכלבו (שו,ו) כדי שלא יוזקו הרבים, מותר לפנות גם שברי זכוכית שהם מוקצה.

פיזור מלח או חול על מנת להמיס את השלג במקום שיכולים להינזק 
כאמור לעיל, מותר לטלטל מוקצה על מנת למנוע נזק מהרבים. לגבי חשש בונה בפיזור החול – אין לחשוש לכאן במקומותינו שהם מרוצפים. וכמובן שחובה על העיריות והמועצות לפנות את צירי התנועה בשבת מדין ספק פקוח נפש של רבים.

מאמר זה פורסם לראשונה בעלון ‘שבת בשבתו’, גיליון 22, פרשת תצוה תשס”ח