כִּי יְהוּדָה גָּבַר בְּאֶחָיו וּלְנָגִיד מִמֶּנּוּ וְהַבְּכֹרָה לְיוֹסֵף

דברי הימים א פרק ה

בפרשת השבוע אנו ממשיכים לקרוא על המפגש בין יוסף לאחיו לאחר שבנימין נתפס בעוון גניבת גביע יוסף.

בפרשה שעברה סיימנו בכך שהממונה על בית יוסף רודף אחרי האחים ומוצא את הגביע ה”נעדר” באמתחתו של בנימין, האחים שמבינים שכלו כל הקיצין חוזרים לבית יוסף ויהודה ניגש בשם כולם ומציע שכולם יהיו עבדים במצרים בשל גניבתו של בנימין[1], ויוסף מסרב להצעה זו ומעוניין שרק גנב הגביע יישאר במצרים:

(יד) וַיָּבֹא יְהוּדָה וְאֶחָיו בֵּיתָה יוֹסֵף וְהוּא עוֹדֶנּוּ שָׁם וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו אָרְצָה:

(טו) וַיֹּאמֶר לָהֶם יוֹסֵף מָה הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם הֲלוֹא יְדַעְתֶּם כִּי נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ אִישׁ אֲשֶׁר כָּמֹנִי:

(טז) וַיֹּאמֶר יְהוּדָה מַה נֹּאמַר לַאדֹנִי מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק הָאֱלֹהִים מָצָא אֶת עֲוֹן עֲבָדֶיךָ הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ:

(יז) וַיֹּאמֶר חָלִילָה לִּי מֵעֲשׂוֹת זֹאת הָאִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ הוּא יִהְיֶה לִּי עָבֶד וְאַתֶּם עֲלוּ לְשָׁלוֹם אֶל אֲבִיכֶם:

חשוב לציין כי יהודה הרוויח בדיאלוג זה את הקלת עונשו של בנימין, שהרי האחים בעצמם הבטיחו לממונה על בית יוסף כי גונב הגביע ייהרג:

(ז) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו לָמָּה יְדַבֵּר אֲדֹנִי כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה חָלִילָה לַעֲבָדֶיךָ מֵעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה:

(ח) הֵן כֶּסֶף אֲשֶׁר מָצָאנוּ בְּפִי אַמְתְּחֹתֵינוּ הֱשִׁיבֹנוּ אֵלֶיךָ מֵאֶרֶץ כְּנָעַן וְאֵיךְ נִגְנֹב מִבֵּית אֲדֹנֶיךָ כֶּסֶף אוֹ זָהָב:

(ט) אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ מֵעֲבָדֶיךָ וָמֵת וְגַם אֲנַחְנוּ נִהְיֶה לַאדֹנִי לַעֲבָדִים:

אך, אף על פי רווח זה נשאר יהודה במצוקה, משום שיוסף מעוניין להשאיר את בנימין בארץ מצרים, והוא -יהודה- ערב להשבת בנימין ליעקב.

מצוקת יהודה גורמת לו לגשת בשנית אל יוסף, ובגישה שניה זו יהודה שוטח בפני יוסף את הסיפור הלכאורה היסטורי של קורות האחים במצרים ומציע ליוסף כי הוא יחליף את בנימין בעבדותו.

ונשאלות השאלות:

א.      מדוע יהודה פורס בפני יוסף את קורותיהם במצרים, והרי יוסף רוצה להעניש את בנימין בשל גניבת הגביע?

ב.      מדוע יוסף ישתכנע יותר להחליף בין יהודה לבנימין, אם לפני רגע הוצעו לו כל האחים לעבדות?

על מנת לענות על שאלה זו נצטרך להיכנס לרגע לראשם של האחים ולהבין כי האחים לא מבינים מה קורה סביבם כלל. בתחילה הם יורדים מצרימה על מנת לקנות אוכל, ושליט הארץ מאשים אותם כמרגלים ומורה להם להביא את אחיהם הקטן על מנת להוכיח את חפותם[2]. לאחר מכן, כאשר הם חוזרים לכנען הם מגלים לפתע שהכסף שבו הם קנו את האוכל הושם בתיקיהם וחוששים כי ישנה קונספירציה נגדם מצד השליט, אך כאשר הם חוזרים למצרימה שנית הממונה על בית השליט טוען כי הכסף שבו הם שילמו נמצא אצל השליט עצמו, והכסף שהם מצאו הוא מתנת האל להם. לאחר “יישור ההדורים” בין השליט להם (שהתבטאה בארוחה מכובדת שכללה השתכרות משותפת) רוצים האחים לחזור לכנען אך לפתע עוצר אותם הממונה על בית השליט ומאשים אותם בגניבת גביע השליט וכאשר הם פותחים את תרמיליהם[3] על מנת להוכיח את חפותם הם מוצאים שם שוב את הכסף שכל אחד הביא על מנת לרכוש אוכל[4] ואצל בנימין נמצא אף הגביע המבוקש.

לאחים ברור כי יש לשליט מצרים מניע נסתר להתנכל להם, אך לא ברור להם מהו במדוייק, ועל כן, לאחר שיהודה נוכח שיוסף מתעקש ברצונו להשאיר את בנימין במצרים[5] ניגש יהודה אל יוסף ומשתמש בפרטים הידועים לו: יהודה יודע ששליט מצרים רוצה את אחיהם הקטן ודואג לאביהם הזקן ועל כן הוא מזכיר שוב ושוב את הקשר בין בנימין ליעקב ואת סכנת חייו של יעקב במידה וייעלם בנימין.

בקריאה ראשונית ניתן להבחין כי יהודה פונה ליוסף ממצוקה מאוד קשה ועל כן הוא קורא לו שוב ושוב “אדוני”, בנוסף מזכיר יהודה שוב ושוב את יעקב ובנימין, ואת תוצאות הרות האסון שיגרום השליט בעל הכוונות הנסתרות בכליאת בנימין במצרים:

(יח) וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי וְאַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה:

(יט) אֲדֹנִי שָׁאַל אֶת עֲבָדָיו לֵאמֹר הֲיֵשׁ לָכֶם אָב אוֹ אָח:

(כ) וַנֹּאמֶר אֶל אֲדֹנִי יֶשׁ לָנוּ אָב זָקֵן וְיֶלֶד זְקֻנִים קָטָן וְאָחִיו מֵת וַיִּוָּתֵר הוּא לְבַדּוֹ לְאִמּוֹ וְאָבִיו אֲהֵבוֹ:

(כא) וַתֹּאמֶר אֶל עֲבָדֶיךָ הוֹרִדֻהוּ אֵלָי וְאָשִׂימָה עֵינִי עָלָיו:

(כב) וַנֹּאמֶר אֶל אֲדֹנִי לֹא יוּכַל הַנַּעַר לַעֲזֹב אֶת אָבִיו וְעָזַב אֶת אָבִיו וָמֵת:

(כג) וַתֹּאמֶר אֶל עֲבָדֶיךָ אִם לֹא יֵרֵד אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אִתְּכֶם לֹא תֹסִפוּן לִרְאוֹת פָּנָי:

(כד) וַיְהִי כִּי עָלִינוּ אֶל עַבְדְּךָ אָבִי וַנַּגֶּד לוֹ אֵת דִּבְרֵי אֲדֹנִי:

(כה) וַיֹּאמֶר אָבִינוּ שֻׁבוּ שִׁבְרוּ לָנוּ מְעַט אֹכֶל:

(כו) וַנֹּאמֶר לֹא נוּכַל לָרֶדֶת אִם יֵשׁ אָחִינוּ הַקָּטֹן אִתָּנוּ וְיָרַדְנוּ כִּי לֹא נוּכַל לִרְאוֹת פְּנֵי הָאִישׁ וְאָחִינוּ הַקָּטֹן אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ:

(כז) וַיֹּאמֶר עַבְדְּךָ אָבִי אֵלֵינוּ אַתֶּם יְדַעְתֶּם כִּי שְׁנַיִם יָלְדָה לִּי אִשְׁתִּי:

(כח) וַיֵּצֵא הָאֶחָד מֵאִתִּי וָאֹמַר אַךְ טָרֹף טֹרָף וְלֹא רְאִיתִיו עַד הֵנָּה:

(כט) וּלְקַחְתֶּם גַּם אֶת זֶה מֵעִם פָּנַי וְקָרָהוּ אָסוֹן וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי בְּרָעָה שְׁאֹלָה:

(ל) וְעַתָּה כְּבֹאִי אֶל עַבְדְּךָ אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ וְנַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְנַפְשׁוֹ:

(לא) וְהָיָה כִּרְאוֹתוֹ כִּי אֵין הַנַּעַר וָמֵת וְהוֹרִידוּ עֲבָדֶיךָ אֶת שֵׂיבַת עַבְדְּךָ אָבִינוּ בְּיָגוֹן שְׁאֹלָה:

(לב) כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת הַנַּעַר מֵעִם אָבִי לֵאמֹר אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל הַיָּמִים:

(לג) וְעַתָּה יֵשֶׁב נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר עֶבֶד לַאדֹנִי וְהַנַּעַר יַעַל עִם אֶחָיו:

(לד) כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי פֶּן אֶרְאֶה בָרָע אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת אָבִי:

טענתו של יהודה איננה מוחצת ולכן ניתן להבין כי הוא מציע את עצמו לעבדות רק משום שהוא לא רוצה להישמע כמאשים את יוסף בצרות משפחתו, אך מטרתו האמיתית של יהודה היא להאשים במסווה של בקשה את יוסף בכל התסבוכת הנתונה ולעמת אותו עם המציאות שתתרחש לשני המושאים של “דאגתו”: בנימין ויעקב [6].

הסבר זה לנאום יהודה מתחוור כאשר משווים את הסיפור שמציג יהודה בפני יוסף למסופר בפרקים הקודמים. ההבדלים בין הסיפורים מראים כי יהודה לא מדייק ומשמיט בכוונה פרטים קטנים על מנת להעביר את המסר שהוא רוצה ליוסף:

א.      יהודה לא מזכיר את חשדות הריגול של יוסף

ב.      יהודה לא מזכיר את כליאת שמעון

ג.        יוסף לא שאל את האחים על האם יש להם אב או אח

ד.      האחים לא סיפרו ליוסף על אהבת יעקב לבנימין

ה.      יוסף לא ביקש שיורידו את בנימין למצרים על מנת שהוא ישים עליו את עיניו

וכפי שכתבתי, יהודה “יורה בכל התותחים” וחוזר ומדגיש את בנימין ויעקב, מתוך תקווה כי הוא קולע לנקודה שבה יוסף יישבר.

ואכן זה קורה…

יוסף לא יכול עוד להסתתר מאחורי הדמות שהוא מציג לאחים ונחשף בפניהם, אך השאלה הראשונה שהוא שואל אותם לאחר ההיחשפות היא האם יעקב חי:

(א) וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי וְלֹא עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו:

(ב) וַיִּתֵּן אֶת קֹלוֹ בִּבְכִי וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה:

(ג) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו:

שאלה זו מוזרה, שהרי רק לפני יום הודיעו האחים ליוסף כי אביהם חי:

(כז) וַיִּשְׁאַל לָהֶם לְשָׁלוֹם וַיֹּאמֶר הֲשָׁלוֹם אֲבִיכֶם הַזָּקֵן אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם הַעוֹדֶנּוּ חָי:

(כח) וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם לְעַבְדְּךָ לְאָבִינוּ עוֹדֶנּוּ חָי

אך נוכל להסביר זאת בכך שלאחר נאומו של יהודה מסתחרר יוסף ומרגיש כי הוא, במו תרגיליו, גורם להריגת אביו, ועל כן הדבר הראשון שהוא רוצה לברר זה את עובדת היות אביו בחיים.