בניגוד למה שאנחנו חושבים לפעמים, האדם לא נדרש למושלמות, לנקיות מכל טעות ומכל תכונה אנושית, אפילו אם זו מעוררת גועל. אין דרך להיות נקי לחלוטין, ונסיון כזה רק מרחיק ומדכא. גם בעולם ההלכתי, חומרות שאינן במקומן מביאות למקום הפוך מקרבת אלוקים. ר´ נחמן מנסה להציע דרך לתיקון ואיזון

עַל הַמְבַלִּים זְמַן בִּשְׁבִיל נְקִיּוּת וּמַאֲרִיכִין בְּבֵית הַכִּסֵּא
הִקְפִּיד מְאד מְאד
וְהִתְלוֹצֵץ מֵאוֹתָן הָאֲנָשִׁים מְאד
וְהֶאֱרִיךְ הַרְבֵּה בְּעִנְיָן זֶה
וְהַכְּלָל ‘כִּי לא נִתְּנָה תּוֹרָה לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת’
וְאֵין צָרִיךְ לְהַחְמִיר יוֹתֵר מִן הַדִּין
וְעַל פִּי הַדִּין הָאִסּוּר הוּא רַק כְּשֶׁנִּצְרָךְ לִנְקָבָיו מַמָּשׁ
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּגְּמָרָא: ‘הַנִּצְרָךְ לִנְקָבָיו אַל יִתְפַּלֵּל’
‘הַנִּצְרָךְ’ דַּיְקָא
וַאֲפִילּוּ כְּשֶׁהוּא נִצְרָךְ לִנְקָבָיו מַמָּשׁ
יֵשׁ גַּם כֵּן דִּינִים בָּזֶה בְּדִיעֲבַד וּבִשְׁעַת הַדְּחַק כַּמּוּבָא בְּ”שֻׁלְחָן עָרוּךְ” סִימָן צ”ב עַיֵּן שָׁם בְּמָגֵן אַבְרָהָם שֶׁהָרִי”ף מַתִּיר לְכַתְּחִלָּה בְּיָכוֹל לַעֲמד עַצְמוֹ עַד פַּרְסָה וְכוּ’
נִמְצָא שֶׁעַל כָּל פָּנִים כְּשֶׁאֵינוֹ נִצְרָךְ לִנְקָבָיו מַמָּשׁ
אֵין צָרִיךְ לְהַחְמִיר וּלְבַטֵּל עַצְמוֹ מִתּוֹרָה וּתְפִילָּה בְּחִנָּם מֵחֲמַת חֲשָׁשׁוֹת וְחֻמְרוֹת יְתֵרוֹת וְשִׁגָּעוֹן בְּעָלְמָא
רַק טוֹב לְהִתְפַּלֵּל בַּבּקֶר תֵּכֶף אַחֵר עֲמִידָתוֹ מִמִּטָּתוֹ
אִם אֶפְשָׁר בְּקַל לִפנוֹת אֶפְשָׁר, וְאִם לָאו לָאו
וְיִתְפַּלֵּל כָּךְ
וַאֲפִילּוּ אִם חוֹשֵׁשׁ בְּמֵעָיו לא יַשְׁגִּיחַ וְלא יִסְתַּכֵּל עַל זֶה כְּלָל
גַּם אֵין צְרִיכִין לְהַאֲרִיךְ בְּבֵית הַכִּסֵּא
כִּי הוּא מַזִּיק מְאד לִבְרִיאוּת הַגּוּף
וְכַמָּה חֳלָאִים בָּאִים מִזֶּה
בִּפְרָט בְּבֵית הַכִּסֵּא שֶׁלָּנוּ שֶׁצְּרִיכִים לִהְיוֹת תּוֹלֶה בָּהֶם
וְהַתּוֹלֶה בְּבֵית הַכִּסֵּא מַזִּיק מְאד מְאד
בִּפְרָט הַחֹלִי הַיָּדוּעַ [שֶׁקּוֹרִין טְחוֹרִים] בָּא מִזֶּה מְאד רַחֲמָנָא לִצְלָן
עַל כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר מְאד מִלְּהַאֲרִיךְ בְּבֵית הַכִּסֵּא
וְאֵין לְחַפֵּשׂ אַחַר חֻמְרוֹת וּמָרָה שְׁחוֹרָה בָּזֶה
כִּי לא נֶאֱמַר כְּלָל בַּדּוֹרוֹת הַלָּלוּ
וְהוּא עַצְמוֹ הָיָה גַּם כֵּן בְּזאת הַטָּעוּת מִקּדֶם
וְהָיָה עוֹשֶׂה דְּבָרִים זָרִים מְאד בִּשְׁבִיל נְקִיּוּת
וְכִמְעַט שֶׁבָּא לִידֵי סַכָּנָה עַל יְדֵי זֶה
וְגַם לא נִמְלַט מֵחֳלָאִים רַחֲמָנָא לִצְלָן עַל יְדֵי זֶה
וְעַתָּה הוּא יוֹדֵעַ וְאוֹמֵר שֶׁהַכּל שִׁגָּעוֹן
וְחָלִילָה לְבַלּוֹת זְמַן הַיָּקָר עַל זֶה
וּבֶאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר בְּשׁוּם אפֶן שֶׁיִּהְיֶה הַגּוּף נָקִי לְגַמְרֵי וְלא יִשָּׁאֵר בְּתוֹכוֹ כְּלוּם
כִּי הֲלא אֲפִילּוּ מִי שֶׁמִּתְעַנֶּה מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת הוּא צָרִיךְ לִנְקָבָיו גַּם בְּסוֹף הַשָּׁבוּעַ
אַף עַל פִּי שֶׁלּא אָכַל מִקּדֶם כַּמָּה יָמִים
כִּי בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּשָּׁאֵר קְצָת בְּהַגּוּף
וְאָמַר שֶׁדָּבָר גָּדוֹל הוּא אֶצְלוֹ שֶׁדִּבֵּר מֵעִנְיָן זֶה
כִּי יוֹצֵא מִזֶּה דָּבָר גָּדוֹל מְאד
דְּהַיְנוּ שֶׁלּא לְבַלּוֹת זְמַן בִּשְׁבִיל זֶה וְשֶׁלּא לְהַאֲרִיךְ שָׁם
וַאֲפִילּוּ אִם לִפְעָמִים הוּא מֻכְרָח לְהַאֲרִיךְ
טוֹב לָצֵאת וְלַחֲזר
מִלֵּישֵׁב הַרְבֵּה שָׁם

פתיחה

שיחה מוזרה מעט לפנינו. רבי נחמן מתייחס באריכות לתופעה שכמעט לא נעים לדבר עליה – אנשים המאריכים בבית הכסא (שירותים) בשביל הנקיות הנדרשת לתפילה. מה מביא את רבי נחמן “להתלוצץ” על תופעה זו? וכיצד יכול להיות שגם רבי נחמן, כפי שהוא מעיד על עצמו, לא נמלט בעברו מטעות זו? 

 

דתיות וכפייתיות

כבר פרויד עמד על הקשר בין הפרעה כפייתית-טורדנית לבין חיים דתיים. הרצון לעבוד את ה’ בשלימות, לממש את רצונו בכל פרט ופרט מפרטי החיים, יכול בקלות לחרוג מהנורמליות, ולהביא את האדם לפגיעה בעצמו, להחמרה שיכולה להביא אפילו למחלות. ההקפדה היתרה יכולה להיתפס כנקיות, כצדיקות אמיתית, וקשה מאד לוותר עליה. הדבר המרתק בשיחה זו, הוא הדרך בה מציע רבי נחמן להתמודד עם התופעה.

 

בגנות ה“כפייתיות ההלכתית“

אפשר לנסות ולדלות מתוך השיחה את ה”דרך הטיפולית” אותה מציע רבי נחמן לתופעה זו. רבי נחמן ממקד את תיקון הבעיה בשלושה מוקדים:

1. תפיסת העולם הדתית

2. ראיית ההלכה כפי שהיא, ומקומן של חומרות.

3. ראיית המציאות כפי שהיא.

בשלב הראשון, קובע רבי נחמן, דרוש שינוי בתפיסת העולם הדתית. “לא ניתנה תורה למלאכי השרת”, זהו כלל שצריך להפנים אותו, והוא יכול לחולל מהפכה פנימית. האדם לא נדרש למושלמות, לנקיות מכל טעות ומכל תכונה אנושית, אפילו אם זו מעוררת גועל. בשלב השני, נכנס רבי נחמן אל תוך הסוגיה ההלכתית עצמה, ומוכיח שאין הצדקה לדרישת הנקיות הזאת בעולם ההלכה בעצמו. גם הנצרך לנקביו ממש נתון בחילוקי דינים, וכל שכן שאין להאריך בניסיון הנקיות המוגזמת. ובכלל, חומרות שונות נאמרו לדורות שונים, וגם החמרה שהתאימה לדורות קודמים, יכולה בדורנו לגרום דווקא למרה שחורה, להוות מסווה לעצבות וליאוש, ולא לבקשת אלוקים אמיתית. ולבסוף מציע רבי נחמן להתפכח, לפזר את האשליה סביב החומרה: אין בכלל אפשרות להיות נקי לחלוטין. צריך לעבור תהליך של הפנמה, שמציאות כזו אינה בנמצא, וממילא הדחיפה אל הנקיות מביאה רק נזק.

 

מה אני לוקח איתי?

הרב אביגדר בנש”ק כתב ספר שלם על התמודדות עם ocd בקרב שומרי הלכה. הוא מציע שם דרכים להתמודדות עם כפייתיות הלכתית בתחומים שונים – טבילה במקווה, נטילת ידיים, כוונה בתפילה ועוד. נראה שרבי נחמן הוטרד מבעיה זו, הן בחייו האישיים, והן בהדרכה לתלמידיו. כדרכו, הוא מציע התמודדות רוחנית עמוקה. נראה שגם אדם בריא נפגש בחייו עם מחשבות טורדניות, עם החשש האינסופי שמא לא יצא ידי חובה, שמא אינו נקי, עם התלבטויות אינסופיות. “דבר גדול הוא” אומר רבי נחמן “לא להחמיר יותר מן הדין”, לעשות את מירב ההשתדלות, ולהרגיש שלם לחלוטין עם מקומך…