בתחילת פרשת יתרו, מודגשת עד מאוד משפחתו של משה: וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה אֶת צִפֹּרָה אֵשֶׁת מֹשֶׁה אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ: וְאֵת שְׁנֵי בָנֶיהָ אֲשֶׁר שֵׁם הָאֶחָד גֵּרְשֹׁם כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה: וְשֵׁם הָאֶחָד אֱלִיעֶזֶר כִּי אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה: (שמ´ יח, ב – ד). כדמות שבאופן יחסי היא איננה משפחתית, הרחבה זו של התורה בדבר משפחת משה מעלה שאלה – מדוע מרחיבה התורה בנושא זה דווקא כאן, בעוד שבמקומות אחרים היא מקפידה שלא לפרט, ומה משמעות הדבר? אדרבא, מיד לאחר מכן שותקת התורה שתיקה רועמת ומזכירה אך ורק את יתרו: וַיֵּצֵא מֹשֶׁה לִקְרַאת חֹתְנוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיִּשְׁאֲלוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ לְשָׁלוֹם וַיָּבֹאוּ הָאֹהֱלָה: (שמ´ יח, ז). התשובה לשאלה זו טמונה בעיתוי בו הגיע יתרו למשה – לאחר מעמד הר סיני (יח, ה: וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל מֹשֶׁה אֶל הַמִּדְבָּר אֲשֶׁר הוּא חֹנֶה שָׁם הַר הָאֱלֹהִים). המשמעות של עובדה זו מפתיעה ומרחיקת לכת במידה יוצאת דופן…

להורדת השיעור בקובץ mp3 לחץ כאן