עבודת הצדיק היא ל”הקים את המשכן” ולהופיע את שם ה’ בעולם. בזמן השצדיק מגיע למדריגה זו הוא מצוי ב”ענן”. כלומר, דוקא כאשר הצדיק מגיע לפסגה זו הוא מצניע עצמו, רואה את חסרונותיו ומרגיש שהוא כלל לא צדיק. לעומת זאת, כאשר הצדיק נמצא במצב של “ערב”, חושך וקושי הוא רואה את עצמו כ”אש” עוצמתית וכצדיק גמור!

תפיסה זו של הצדיק מתבארת יפה במימרה של רבי שמחה בונים מפשיסחא זי”ע:

כל אדם צריך שיהיו לו שני כיסים. כיס אחד עם פתק בו רשום: ‘בשבילי נברא העולם’ (משנה מסכת סנהדרין פרק ד’ משנה ה’) וכיס שני עם פתק שרשום בו “…ואנכי עפר ואפר” (בראשית פרק יח’ פסוק כז’). רבים טועים ומשתמשים בפתק הלא נכון בזמן הלא נכון…

אנחנו צריכים להיות קשובים לעצמינו. בעדינות ובתבונה עלינו לדעת מתי לחזק את עצמנו ולטפוח על שכמנו ומתי עלינו לגעור בעצמינו ולראות אותנו חסרים.

בהצלחה רבה לכולנו בע”ה במשימה הזו! שבת שלום!