בפרקים הקודמים הצעתי שהתקנה בסוף מסכת ברכות עוצבה על בסיס ברכות כוהנים, ושיש רצף בין משנה זו למשנה שבאה אחריה, בתחילת מסכת פאה. והנה, בברכות השחר, מיד אחרי ברכות התורה, מופעים שני קטעים: ברכת כוהנים, והרחבה של המשנה הראשונה של פאה! נעיין גם במבנה של הצמידות בתפילה, כדי להעמיק במשמעות של הקשר בין שני הקטעים. 

יברכך ה’ וישמרך

יאר ה’ פניו אליך  ויחנך

ישא ה’ פניו אליך וישם  לך שלום

אלו דברים שאין להם שיעור

הפאה

והבכורים

והראיון

וגמילות חסדים

ותלמוד תורה

אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה

והקרן קיימת לו לעולם הבא

ואלו הן

כבוד אב ואם

וגמילות חסדים

והשכמת בית המדרש שחרית וערבית

והכנסת אורחים

וביקור חולים

והכנסת כלה

ולוית המת

ועיון תפילה

והבאת שלום בין אדם לחברו

ותלמוד תורה כנגד כולם

(מתוך ברכות השחר בתפילת שחרית)

שני הקטעים נבדלים זה מזה בנושאים שלהם: הראשון הוא ברכה מהכוהנים להארת פני האל, “יאר ה’ פניך אליך”, והשני עוסק בחובות הרבות שמוטלות על האדם.

למרות זאת, יש  נקודות המשותפות לשני הקטעים, הן מצד צורתם הן מצד תוכנם. ברכת כוהנים כוללת חמש עשרה מילים, כמו הגימטריה של אחד משמותיו של הקב”ה – יה. הפסוק המופיע בתורה מיד לאחר ברכת כוהנים הוא: “ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם”. גם תוכן  הברכה כולל את הרעיון של ‘שימת’ שמו של ה’ על ישראל, וזאת באמצעות הארת הפנים, המפגש בין הקב”ה ובין האדם: “יאר ה’ פניו אליך […] ישא ה’ פניו אליך […]”. ביטוי נוסף של “ושמו את שמי” הוא “וישם לך שלום”, כיון שגם ‘שלום’ הוא אחד משמותיו של הקב”ה (שבת י ע”ב).

גם בקטע שבו אנו עוסקים מופיעים חמישה פרטים ש”אין להם שיעור” ועשר מצוות ששכרן מובטח בשני העולמות. אם כן, בסך הכול ישנם חמישה עשר פריטים ברשימה, כמספר המילים שבברכת כוהנים. חלק מן המצוות המנויות הוא מימוש של תוכן ברכת כוהנים – הארת פני ה’ אל האדם, ושלום. המצווה השלישית שמוזכרת היא הריאיון, שעיקרה –  המפגש בין האדם ובין פני ה’: “שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך אל פני האדון ה‘” (שמות כג, יז). הפרט האחד לפני האחרון הוא השלום: “הבאת שלום בין אדם לחברו”. כך בדיוק מתקיימת הברכה “וישם לך שלום”. יתר על כן: רוב המצוות עוסקות בתיקון מערכות היחסים שבין אדם לחברו, ולפיכך לכולן יש משמעות של “הבאת שלום”.

הזיקה בין הצורה ובין התוכן של ברכת כוהנים ורשימת ‘אלו דברים’ מרמזת כי כשם שבברכת כוהנים, שמו של הקב”ה מושם על ישראל, גם כאשר עם ישראל נוהג על-פי המצוות הללו, שורה עלינו שמו של הקב”ה.

 יְקִימְךָ ה’ לוֹ לְעַם קָדוֹשׁ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָךְ כִּי תִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת ה אֱלֹהֶיךָ וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו:

וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה’ נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ:

דברים כח, ט-י

דרך אחת שבה שורה עלינו שם ה’ היא ‘מלמעלה’. הכוהנים עומדים על הדוכן, מברכים את העם ומעבירים לו שפע והארה. אך הקב”ה משמיע לנו שישנה דרך נוספת, דרך המתחילה מ’למטה’, בעבודה שנמצאת בתחום יכולתו של כל אדם. בכך שנשמור את מצוותיו ונלך בדרכיו, נוכל להגיע להוויה שבה “שם ה’ נקרא עליך”. נראה שהפסוקים הללו אינם רק הבטחה, אלא גם הגדרה: חברה שחיה על פי המצוות וערכיהן – שתמציתם מצויה ב’יה’ הפריטים שברשימה – היא חברה שעליה נקראים שמותיו של הקב”ה.