בפרשתנו מתוארים מסעיהם של בני ישראל בפירוט רב. עצם פירוט וכתיבת המסעות מודגשת בכתוב, הפותח את פירוט המסעות בפסוק “ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם”. על פי הסברו של “אור החיים”, משה כתב לעצמו בפנקסו את סדר המסעות בזמן התרחשותם, כל מסע בזמנו, ולבסוף אמר לו ה’ לסדר את הכתוב אצלו בתוך התורה. והדבר תמוה: לבני ישראל יש מגמה ברורה במסעם במדבר – הם יוצאים ממצרים כדי להגיע לארץ שאותה הבטיח ה’ לאבותיהם, ארץ כנען. מדוע יש צורך לפרט את התחנות השונות בהן הם עצרו בינתיים, איזו חשיבות יש לדרך שבה נסעו?

אחד ממקורות הלימוד של אבות המלאכה האסורות בשבת הוא המשכן; המלאכות שנעשו בו הן המלאכות שאסור לעשותן בשבת. בדיון על ההגדרות המדויקות של מלאכת “בונה” מופיעה הקביעה שלא כל בניה אסורה אלא רק בניה שהיא בניית קבע. על כך שואל התלמוד הירושלמי: והלא במדבר נדדו ישראל ממקום למקום והמשכן שהם בנו היה עראי, לא של קבע, כך שיש לאסור כל בניה שהיא? רבי יוסה עונה ואומר: “מכיוון שהיו נוסעים וחונים על פי הדיבור, כמי שהוא לעולם”. המסעות והחניות של בני ישראל במדבר לא נבעו משיקולים חולפים של צרכי המסע ומזג האוויר, אלא על פי רצון ה’ המפורש – “על פי ה’ יחנו, ועל פי ה’ יסעו”. שיקול שכזה הוא שיקול של קבע, ואינו עראי; כאשר ה’ רוצה שעם ישראל יחנו ולא ייסעו, הרי שזה המצב שהם אמורים להיות בו באותו הזמן. אין זה משנה אם הם יצטרכו לנסוע למחרת, או שמקום החניה יהיה ביתם לחמש השנים הבאות – כרגע רצון ה’ הוא שהם יהיו במקום זה, וזהו מקומם. 

זוהי גם המשמעות של פירוט התחנות של בני ישראל במדבר. כפי ששמעתי ממורי ורבי הרב ליכטנשטיין, התחנות מפורטות מכיוון שהיתה משמעות לחניה בכל אחד מהמקומות מעצם כך שהעם חנה בהם. לא בכל מקום אירעו ניסים ונפלאות ולא בכל תחנה אירע מרד, אך ה’ רצה שהם יחנו בתחנות אלה ויעברו באותם הנתיבים בהם הם עברו, ומכך נובעת חשיבותם. דרכם של בני ישראל מפורטת כדי להדגיש לנו, הקוראים, שמעבר ליעד הרחוק והמוגדר של המסע, יש חשיבות גם לדרך שעוברת תחת הרגליים. הדרך אינה רק האמצעי שדרכו מגיעים אל המטרה, לעיתים הדרך היא המטרה עצמה ויש לה חשיבות, חשיבות שמביאה לפירוט המסלול והתחנות. 

דברים אלה אינם שייכים רק לנדודיהם של אבותינו במדבר. גם אנו מונחים בתוך העולם הזה, בתוך דרך ותהליך. על הקורות אותנו אפשר להביט מתוך הבנה שהעולם הזה הוא פרוזדור ותו לא, מעין תחנת מעבר שיש לצלוח אותה תוך כמה שפחות נזקים ולהמשיך הלאה, אל מה שבאמת חשוב. פירוט המסע במדבר מלמד אותנו שגם לשבילים המאובקים של ההיסטוריה ושל המתרחש בחיינו שלנו יש משמעות וחשיבות. כל אחד מאיתנו חי את חייו במקום ובזמן שבו הוא חי בגלל שזהו רצון ה’. אין זו רק אפיזודה חולפת – ה’ רוצה בנו, כאן עכשיו, ורצון זה מגדיר את הקיום שלנו “כמי שהוא לעולם”, כמו בניין המשכן במדבר. החיים בעולם, ומה שאנחנו עושים איתם, הם מטרה בפני עצמה, עוד מעבר למה שמעבר.