מהלכות הדלקת נר חנוכה

הדלקת הנרות – מצוה התלויה בבית

נפתח בהגדרה יסודית בעניין מצוות נר חנוכה – המצוה היא “נר איש וביתו”, דהיינו שהמצוה תלויה בבית. להגדרה זו ישנן כמה השלכות:

ראשית, בניגוד לרוב המצוות, שניתן לקיים אותן בכל מקום, מצוה זו מתקיימת דוקא בביתו של האדם. כך למשל כותבים הפוסקים, שמי שנכח בהדלקת הנרות בבית הכנסת, או אפילו מי שהדליק בעצמו את הנרות של בית הכנסת ובירך עליהם, אינו יוצא בכך ידי חובה, ועליו לחזור ולהדליק בברכה בביתו.[1] וכן כאשר מתארחים אצל חברים או קרובים לארוחת ערב או מסיבת חנוכה ונערכת שם הדלקת נרות, אין האורחים יוצאים בכך ידי חובה. גם אם הם מדליקים שם חנוכיה כחלק מן האירוע, אין הם יכולים לברך על הדלקה זו, ועליהם להדליק שוב בביתם.[2] אם האירוח הוא לפרק זמן משמעותי יותר, כגון שישנים שם בלילה, ניתן לצאת ידי חובה בהדלקה במקום זה, שהוא נחשב כ”בית” אף שאינו הבית הקבוע (בעניין זה נרחיב עוד להלן).

השלכה נוספת של עניין זה היא, שההדלקה הנעשית בבית מוציאה ידי חובה את כל בני הבית, גם אם הם לא משתתפים בפועל בהדלקה ואף אם אינם נמצאים בבית כעת. כך למשל, אדם שנמצא במילואים, ההדלקה של אשתו פוטרת אותו מלהדליק בעצמו, שהרי מדליקים נרות חנוכה בביתו.[3] לעומת זאת, אם הוא ידליק במקום בו הוא נמצא אין זה מוציא את אשתו ידי חובה, משום שמקום זה אינו “בית” לגבי האשה. אם שניהם נמצאים במקומות אחרים ולא בביתם המשותף, כגון שהבעל במילואים והאשה נסעה לבית הוריה, אף אחד מהם אינו יכול להוציא את השני ידי חובה, וכל אחד מהם ידליק לעצמו (או ישתתף בהדלקה הנערכת שם, כדלהלן).[4]

מנהג הספרדים והאשכנזים בהדלקת הנרות

כידוע, בעניין הדלקת נרות חנוכה ישנו חילוק בין מנהג האשכנזים למנהג הספרדים: למנהג הספרדים, בכל משפחה מדליקים רק חנוכיה אחת, ובעל הבית מוציא את כולם ידי חובה בהדלקתו.[5] גם אם יש מבני הבית שרוצים להדליק חנוכיות נוספות בעצמם (כגון ילדים), אין הם יכולים לברך על הדלקה זו. לעומת זאת, למנהג האשכנזים בעל הבית אינו מוציא את האחרים ידי חובה, אלא כל אחד מבני הבית מדליק בעצמו ומברך.

זהו המנהג המקובל מזה דורות. אולם יש לזכור, ששני המנהגים הללו הם בגדר “מהדרין מן המהדרין” (כל אחד לפי פרשנות אחרת למושג זה), ומעיקר הדין ודאי שניתן לפטור את כל בני המשפחה בהדלקה אחת. כך למשל, גם למנהג האשכנזים, אם אדם נמצא במקום שיש קושי טכני להדליק נרות, או שהוא יגיע הביתה בשעה מאוחרת מאד, הוא יכול לבקש מבני משפחתו שבערב זה יכוונו להוציא אותו ידי חובה בהדלקתם.

כמו כן, מעיקר הדין אין חובה להיות “מוסיף והולך”, ויוצאים ידי חובה בהדלקה של נר אחד בלבד לכלל המשפחה. כך למשל, אדם שאינו יכול להשיג נרות כמספר הראוי ליום זה, ידליק נר אחד ויוצא בכך ידי חובתו.

נוסיף כמה פרטים הנוגעים לחילוקי המנהגים הללו:

כאמור, אם אחד מבני המשפחה אינו נמצא בבית אלא ישן במקום אחר, הרי ההדלקה שבבית פוטרת אותו. ממילא, למנהג הספרדים אדם כזה אינו מדליק בעצמו במקומו, אלא יוצא ידי חובה בהדלקה שבביתו. אולם למנהג האשכנזים, גם מי שנמצא במקום אחר יכול להדליק בעצמו וראוי שינהג כך, כשם שבבית הוא מדליק בעצמו.

ישנו מקרה שבו גם למנהג הספרדים אדם רשאי להדליק בנפרד מן ההדלקה של הבית – כאשר הוא נמצא במקום שאין בו הדלקת נרות כלל, ואם לא ידליק לא יוכל לראות נרות חנוכה.[6] במצב כזה, אפילו אם אשתו או הוריו מדליקים עליו בביתו, הוא רשאי לכוון שלא לצאת בהדלקתם וידליק בברכה במקום שבו הוא נמצא.[7]

בין למנהג הספרדים ובין למנהג האשכנזים, אדם שגר לעצמו ואינו סמוך על שולחן הוריו, הרי הוא מחוייב במצוה בפני עצמו ואינו יוצא בהדלקה של הוריו. גם אם הוא עדיין לא התחתן, אם הוא כבר “עבר דירה” וגר בקביעות בבית אחר, הרי הוא צריך להדליק בביתו ולא שייך שייצא ידי חובה בהדלקת הוריו (הדברים אמורים כמובן בין באיש ובין באשה).

ישנם מצבי ביניים, כגון תלמידי ישיבה או סטודנטים, השוהים חלק מן הזמן בבית הוריהם וחלק במקום הלימודים. במצבים כאלה יש דעות שונות בין הפוסקים, האם התלמיד עדיין נחשב מקושר לבית הוריו ויוצא בהדלקה שלהם או שהוא כבר מחוייב בהדלקה נפרדת במקום בו הוא גר רוב השנה.

במנהג האשכנזים – מי הם המדליקים?

מקובל שכל בני הבית מדליקים כל אחד חנוכיה, גם קטנים שלא הגיעו למצוות.[8]

לגבי נשים: נשים חייבות במצוות הדלקת הנרות כמו גברים, וכך למשל, אשה שגרה לבדה, מחוייבת בהדלקת נרות בביתה. אשה גם יכולה להוציא בהדלקתה את האיש, וכדלעיל. לגבי נשים נשואות, המנהג הרווח אצל רוב האשכנזים הוא שאין הן מדליקות בנפרד אלא איש ואשתו יוצאים בהדלקה אחת.[9] אולם אם האשה מעוניינת להדליק בנפרד ולברך, היא רשאית לעשות כך.[10] לגבי בנות רווקות הגרות בבית הוריהן – יש בכך חילוקי מנהגים בין האשכנזים, והמסתבר הוא שעדיף שידליקו בעצמן,[11] אם כי, כאמור, ודאי שהן יכולות גם לצאת ידי חובה בהדלקת אביהן.

הערה נוספת לגבי מנהג האשכנזים: הפוסקים הזהירו, שכאשר מדליקים נרות רבים, יש להפריד בין הנרות של האחד לבין הנרות של חברו, כדי שיהיה ניכר מספר הנרות שהוא כנגד מספר הימים.[12] למעשה, בהדלקה בחנוכיה כמקובל היום, ניכר מספר הנרות של כל אחד, ולפיכך ניתן להעמיד חנוכיות זו בסמוך לזו. ההפרדה נצרכת כאשר מדליקים שורה של נרות זה בצד זה ללא חנוכיה, שאז יש להקפיד שכל קבוצת נרות תעמוד לעצמה.

כמו כן, ניתן ששני אנשים ידליקו את נרותיהם בחנוכיה אחת, כל אחד בקצה אחר, בתנאי שיש רווח ברור בין שתי הקבוצות.[13]

אורחים

לגבי אורחים שאינם נמצאים בביתם, ישנם בהלכה כמה דיונים, וננסה לסדר אותם:

ראשית, כפי שכתבנו, יש להבדיל בין אירוח ארעי לבין אירוח שיש בו קביעות. כאשר אדם מגיע לבית של אחרים רק לארוחה או למסיבת חנוכה, עדיין אין זה נחשב “ביתו”, ואין הוא יכול לקיים שם את המצוה, וכדלעיל. לעומת זאת, כאשר מתארחים ללינת לילה, הרי המקום הזה נחשב “ביתו” לאותו לילה, וניתן לקיים שם את המצווה. אין זה תלוי דוקא בלינה של הלילה הזה, אלא הלינה משמעה שהשהייה הזו היא קבועה ולא ארעית. כך למשל, מי שהתארח בשבת אצל אחרים ומתעכב שם גם במוצאי שבת, יכול להדליק שם במוצאי שבת, אף שבאותו לילה הוא עתיד לחזור לביתו ולישון שם.

גם במצב כזה שהאדם ישן במקום אחר, עדיין לא התבטל הבית הקבוע של האדם, ולפיכך הוא יכול לקיים את המצוה או בביתו הקבוע או בבית שבו הוא ישן. כך למשל, אם משפחה יוצאת מביתה ללון במקום אחר, ובזמן יציאתם כבר ניתן להדליק את הנרות,[14] הרי הם יכולים להדליק בפתח הבית אף שלא יישנו שם באותו הלילה (אולם אין להדליק את הנרות בתוך הבית ולצאת מיד, כיוון שאיש לא יראה את הנרות).[15] לחילופין, הם יכולים להדליק את הנרות במקום שבו ילונו, אף שאין זה ביתם הקבוע.

בדברים דלהלן נדון רק לגבי אירוח שיש בו קביעות, של לינת לילה או יותר מכך.

מתי האורח חייב בהדלקה?

אורח שמשפחתו מדליקה עליו בבית, פטור מן ההדלקה מעיקר הדין, שהרי הוא יוצא ידי חובה בהדלקה שלהם, וכדלעיל. למנהג הספרדים אין הוא מדליק בפני עצמו, וגם אין הוא צריך להשתתף עם המארח, כיוון שהוא יוצא ידי חובה בהדלקה שבביתו.

למנהג האשכנזים, ראוי כמובן שהאורח ידליק בפני עצמו, כשם שבבית כל אחד מבני הבית מדליק בעצמו. דיון מיוחד יש לגבי אדם נשוי: מכיוון שהמנהג הרווח אצל האשכנזים הוא שהאיש ואשתו יוצאים ידי חובה בהדלקה אחת, נחלקו הפוסקים האם במצב כזה שהאיש נמצא במקום אחר הוא רשאי להדליק הדלקה נוספת בברכה. להלכה הוא יכול לעשות כך, אך עדיף שידליק לפני שייצא ידי חובה בהדלקתה, דהיינו שידליק לפני הזמן שבו מדליקה אשתו בבית.[16] (כאמור לעיל, גם אם האיש מדליק במקום בו הוא מתארח, אין זה מוציא את אשתו ידי חובה והיא צריכה להדליק בביתם.)

אם האדם מתארח במקום שאין בו הדלקת נרות – לכל המנהגים ראוי שידליק בברכה אף שאשתו מדליקה בבית, וכדלעיל.

גם אם אין מדליקים על האורח בביתו, ייתכן מצב שבו הוא פטור מן ההדלקה – אם הוא נכלל עם בני הבית בו הוא מתארח ונחשב כאחד מהם. הפוסקים הגדירו זאת על פי הגדר של “סמוך על שולחן בעל הבית”, דהיינו: אם האורח אוכל בפני עצמו, או משלם על כל ארוחה וארוחה, הרי הוא נחשב כיישות נפרדת וחייב בהדלקה בפני עצמו; בעוד שאם הוא אוכל עם בני הבית ללא חשבון הרי הוא נכלל גם בהדלקת הנרות שלהם.[17]

ממילא עולה, שברוב המקרים האורח פטור מלהדליק: או שבני ביתו מדליקים עליו בבית, או שהוא סמוך על שולחן המארח ונכלל בהדלקתו. כך למשל, משפחה שנוסעת להתארח אצל קרובים או חברים, הרי הם נכללים בהדלקת המארחים ואינם צריכים להדליק בנפרד. למנהג האשכנזים, כמובן, ראוי שידליקו גם הם, אך אין הם מחוייבים בכך; ולמנהג הספרדים אין הם מדליקים אלא יוצאים בהדלקת בעל הבית.

כאשר האורח חייב בהדלקה – השתתפות עם המארח

במצב שבו אין מדליקים על האורח בביתו וגם אין הוא נכלל עם בני הבית, הרי הוא מחוייב בהדלקה בפני עצמו. אולם כיוון שהוא נמצא במקום שבו ממילא מתקיימת הדלקה, אין הוא חייב להדליק חנוכיה נפרדת, אלא הוא יכול לתת פרוטה לבעל הבית ובכך להשתתף בהדלקתו.[18] אך כאמור, מציאות זו היא נדירה.

כאשר אוכלים במקום אחד וישנים במקום אחר

שאלה מעשית שמתעוררת פעמים רבות במצבים כאלה, היא כאשר האורחים אוכלים בבית המארחים אבל ישנים בדירה אחרת – האם ידליקו במקום השינה או במקום האכילה? מדברי הפוסקים עולה, שמקום האכילה הוא העיקרי, ויש להדליק שם. יש מן הפוסקים שכתבו להדליק במקום השינה, מחמת החשד, שהשכנים יראו שבדירה זו נמצאים אנשים ואין הם מדליקים נרות חנוכה. אולם למעשה מוסכם שבזמננו אין צורך לחשוש לחשד, כיוון שרבים מדליקים בתוך הבית, ולפיכך גם כאשר אין חנוכיה בפתח הבית אין חושדים בדיירים שהם מבטלים את המצוה.[19] דהיינו, שלכתחילה עדיף להדליק בבית המארחים ולא בדירת השינה. יחד עם זה, ניתן לצאת ידי חובה גם במקום השינה,[20] ולפיכך ניתן להדליק שם אם הדבר יותר מתאים מסיבה כלשהי.