בחודשים האחרונים אנחנו פוגשים את הסערות שחוזרות ומלוות את הציבור שלנו מפעם לפעם. על פי רוב ,הסערות קשורות לשאלת המיקום בין עולם האמונה לבין העולם הישראלי-מודרני. ברצוני לחזור ולהתייחס לדברים שכתב יואב שורק לפני מספר חודשים, בהם הוא קרא להורדת הכיפה. הקשר דבריו היה שפעולה זו תוביל להיטמעות חיובית בתוך המרחב הישראלי, היטמעות שמצד אחד תיצור שחרור מסוים מהקיבעון המסגרתי של הציבור הדתי, ומצד שני, תוכל להסיר את המחיצות שבין הציבור הדתי לבין הציבור החילוני, וממילא היהדות תהפוך למשהו ששייך למעגלים רחבים יותר מהמעגל הדתי המצומצם. ישנן פנים רבות לסוגיה זו, אך ברצוני לעסוק דווקא בסוגיית הכיפה, על החשיבות של הכיפה בתור עמדה עקרונית.