פנים רבות לירושלים, אך דומה שדוד הבוחר בה, ´שם את האצבע´ על נושא.
ירושלים איננה עיר העבר. בעברה היא עיר נכרית, וגדולים וחשובים לא התעניינו בה.
ירושלים היא ´עיר תפר´ בין יהודה לבנימין, עיר האוצרת בתוכה שפע של מחלוקות.
דוד מסתכל קדימה, ויוצר משוואה חדשה, המקפלת בתוכה את עומק סיפורה של העיר.
´מקום התפר´ הוא יתרון, והשאלה ´מי צודק´ מומרת בהקשבה, גם אל השונה וה´אחר´.
השוכן בוא יבוא – לא אל יהודה, גם לא אל בנימין, כי אם אל מקום השיתוף שביניהם