מגילת אסתר מיטיבה לתאר את היד המכוונת המניעה את העלילה כבר מראשיתה אל תשועת היהודים והצלתם. זוהי אותה יד אלוקית ששמרה על היהודים בין האומות דורות על גבי דורות. אך עיון במגילה מגלה שבנוסף ליד אלוקית, ההצלה מחייבת מסירות נפש אנושית. לאו דווקא של מלכה או גיבור, אלא של כל אחד ואחד

אחד מפלאי ההיסטוריה (הסתר י-ה), הוא סיפור ההישרדות היהודית בגולה. אין עוד עם עתיק שהיה מפוזר ומפורד בין האומות, שסבל מכל כך הרבה רדיפות ושנאה, ושהצליח לשמור על זהותו ועל ייחודו. בדורנו נוסף פלא על גבי פלא עם תחיית אומה עתיקה זו, בקיבוץ גלויות ובתקומת מדינת ישראל.

סיפור מגילת אסתר מספר את סיפור ההישרדות היהודית. כמגילה המתארת סיפור המתרחש בתקופה שאין בה נבואה ובתקופה של הסתר פנים, אין במגילה הזכרת שם שמים, ואפילו במקום בו מתבקש להזכיר שם שמים, מרדכי נמנע מכך, ורומז לקב”ה בביטוי “רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר” (אסתר ד, פסוק יד). ועם זאת, קריאת המגילה בפורים וציונה כחג דתי מבטאת אמונה עזה כי אירועי המגילה לא אירעו במקרה, אלא הייתה יד מכוונת למהלך האירועים. ההשגחה האלוקית על עמנו נעשתה מרחוק ולא בגלוי, כמרים בשעתה שניצבה מרחוק, כך השגיח הקב”ה על עמו ממחבוא, בחינת “הנה זה עומד אחר כתלנו משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים” (שיר השירים, ב, י”ט).

מידת ההשגחה האלוקית הנסתרת התגלתה כאן לא בשינוי דרמטי של מהלך ההיסטוריה אלא ביצירת תנאים נאותים שאפשרו הצלה נסתרת. הפרקים הראשונים של המגילה מתארים את הכנת התשתית האלוקית להצלה – סיפור סילוקה של ושתי מהמלוכה והמלכתה של אסתר, יחד עם סיפור בגתן ותרש. הסיפורים הללו הרי שהכינו את התשתית הנאותה למהפך במגילה, כפי שיתבאר בהמשך. לדמויות הפועלות בשטח מהלך ומשמעות האירועים לא ברור כל צרכו תוך כדי ההתרחשות, אך גם הם הולכים עם תחושה שיש להם משמעות שתתברר עם הזמן, בחינת “ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות”(אסתר, שם).

ניתן לספר את סיפור המגילה כסיפור של פלא ההשגחה האלוקית, ואף להחריף אמירה זו שכביכול לא הייתה סכנה גדולה בעצם הגזירות של המן, שכן ביום בו הוא ישב לשתות עם המלך, כבר הייתה מוכנה כל התשתית להצלה.

אולם קריאה מדוקדקת של המגילה מספרת סיפור אחר, שיש בו קריאה גדולה אלינו. אמנם כן, הקב”ה הכין את כל התשתית להצלה, אך פרט אחד קטן שיבש את ההצלה – “וַאֲנִי לֹא נִקְרֵאתִי לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ זֶה שְׁלוֹשִׁים יוֹם” (שם, פסוק יד).  מעשה ההצלה לא היה יוצא לפועל לולי מסירות נפשה של אסתר שחירפה נפשה ויצאה לחצר בית המלך הפנימית תוך סיכון עצמי. זוהי תבנית ההשגחה של תקופת הסתר פנים – השגחה המכינה את הקרקע אך יוצאת לפועל רק כאשר יש נטילת אחריות אנושית. הידיעה שהקב”ה משגיח לא מסירה מעל כתפינו את האחריות אלא מטילה עלינו את הצורך להבין את גודל השעה ולהיענות לאתגריה.

אני מניח שרבים חושבים שרק דמות כאסתר מתאימה לשליחות מעין זו, אך מה לי ולאתגר שכזה. אך דעו שכל הקורא במגילה מודע גם לסיפור ההתבגרות של אסתר מנערה צעירה נעדרת כושר מנהיגות השומעת בקול מרדכי לאשה בוגרת המושכת בחוטים ומצוה עליו. אני מניח שגם היא בצעירותה לא ייעדה את עצמה למלכות. מגילת אסתר קוראת קריאה אישית לכל אחד מאתנו ללבוש מלכות וליטול אחריות על צרכי השעה והדור.

יהי רצון שנזכה לכך ולישועות ולנחמות

מתוך עלון ‘דבש מסלע’, גיליון 52