שאלה:
פעמים רבות, ובמיוחד רווח הדבר בצבא, אין אפשרות להבדיל על יין. האם במקרים כאלו ניתן להבדיל על משקאות קלים או על תה וקפה?

תשובה:
בגמרא בפסחים (קז,א) מובא כי רבין הבדיל על שכר במקום ששכר נחשב כ”חמר מדינה”. ולכן, הראשונים (תוספות בד”ה מקדש, הרמב”ם ועוד) פסקו להלכה כי ניתן להבדיל על “חמר מדינה”. השאלות שעומדות בפנינו הן: א. באילו תנאים מבדילים על חמר מדינה ב. מה מוגדר כחמר מדינה?

התנאים הנדרשים
לדעת הבה”ג, הר”ח, והרשב”ם מבדילים על חמר מדינה רק אם אין יין אחר באותה עיר. הראבי”ה הוסיף שאין להבדיל על חמר מדינה גם אם יש יין והוא יקר. האור-זרוע חלוק עליהם וסובר כי בכל שעת דחק מותר מותר להבדיל על חמר מדינה. בניגוד לכל הדעות האלו קבעו הריא”ז הכלבו, האורחות חיים והרמב”ם שבכל מקרה מותר להבדיל על חמר מדינה. השו”ע בהלכות הבדלה (רצו,ב) הכריע: “אבל על שכר מבדילין אם הוא חמר מדינה”. זאת, בניגוד להלכות קידוש (רעו,ב) שם הוא מתיר לקדש על חמר מדינה רק כשאין יין מצוי. מרן החפץ חיים (ביאור הלכה רצו) דייק מדברי הרמ”א שבמקום שיין מצוי, אע”פ שהוא ביוקר, חייב להבדיל עליו (כדברי הראבי”ה).

מה נחשב חמר מדינה 
הרשב”ם קבע כי מים אינם נחשבים לחמר ודבריו נפסקו להלכה בשו”ע (רצו). השאלה העומדת בפנינו – האם שאר משקאות קלים דינם כמים? הגמרא בפסחים מזכירה שכר מתמרים בתור חמר מדינה, בראבי”ה ובטור הורחבה ההגדרה גם לשאר משקים שאינם מים ובבית יוסף נכתב כי “הוא הדין למשקה שאר פירות”.

המגן-אברהם (קפב,ב) כתב שאין להבדיל על מי תפוחים מפני שאין נוהגים לשתותם כל השנה חוץ מפסח. הרב רבינוביץ שליט”א (מלומדי-מלחמה,ב) דייק מכאן שאם היה רגילות לשתותם כל השנה היה מותר להבדיל. וכן מצינו עדות בערוך-השלחן (רעב): “ראינו לגדולים שעשו הבדלה על חלב או על תה מתוק … וחלב הוי משקה, ותה מתוק גם כן שותים הרבה”. ובסימן רצו הוא מנמק את ההיתר לגבי תה בכך שהוא מבושל ולכן שונה ממים. וכן הכריע גם הרב ולדנברג בציץ-אליעזר (יב,מא)

בניגוד לכל האמור לעיל פסק החיד”א (ברכי-יוסף,רצו) כי אין להבדיל על חלב ואת דבריו הביא הרב קוק (הלכה-ברורה,פסחים) והמשנה-ברורה (רעב) שכתב: “וחלב ושמן אינו בכלל זה שאין רגילים לשתותו למשקה”. כך פסק גם הרב עובדיה יוסף שליט”א (יביע-אומר ג,יט) שיצא בחריפות נגד הדעה שמרחיבה את חמר מדינה. לדעתו רק משקה משכר הוא חמר מדינה והבדלה על שאר משקים היא ברכה לבטלה.

נלענ”ד לדייק שהחפץ-חיים פסל את החלב רק משום שלא היו רגילים לשתותו כמשקה ולא משום שבאופן עקרוני דרוש משקה משכר. וכן ניתן להוכיח מדבריו בסימן רצו: “היינו משקין שרגילין לשתותו …ואפילו מי דבש לא הוי חמר מדינה אלא במדינות שרגילין לשתותן אבל במקום שאין שותין אותו אלא לפרקים לא הוי חמר מדינה וגרע משכר”. כלומר שאם מדובר במשקה שרגילים לשתותו כל השנה הוא נחשב חמר מדינה וניתן להבדיל עליו.

סיכום
מלכתחילה בודאי שעדיף להבדיל על יין או על משקה משכר כגון בירה ושאר דברים. כאשר אין יין או משקה משכר אחר, אין ספק שיש לסמוך על העדות שמביא ערוך-השלחן, שלה יסודות בראשונים ואין בהבדלה כזו שום חשש ברכה לבטלה, וכן מצאתי שהכריע באגרות-משה או”ח ב,עח; והגרח”פ שיינברג (והתיר בדיעבד אפילו סודה!).

מאמר זה פורסם לראשונה בעלון ‘שבת בשבתו’, גיליון 3, פרשת נח תשס”ז