שאלה: האם בישיבות יש לקיים סליחות החל מראש חודש אלול, כמנהג הספרדים, או שהחשש מפני פגיעה בלימוד התורה דוחה את קיומן?

תשובה:

 
מנהג הציבור ומנהג הישיבות

הרב עובדיה יוסף שליט”א בספרו יחווה דעת (ג,מד) דן באמירת סליחות על ידי: “אברכי ובחורי ישיבות שרגילים לעסוק בתורה עד שעה מאוחרת בלילה, ואם ישכימו קום בעוד לילה לסליחות, יתבטלו מסדר לימודם ביום…”. ברם לענ”ד יש לצרף לכל דיון בשאלה זו גם את השאלה הבסיסית של היחס בין הנהגת הישיבות ולומדי התורה והיחס בינה ובין הציבור.

מאימתי?

 ראשית צריך לדון מה הוא התוקף של המנהג לומר סליחות קודם לימים הנוראים וממתי נהגו כן? בגאונים ובראשונים מצינו חמש הנהגות:

א. מנהג הגאונים היה לומר סליחות בעשרת ימי תשובה, וכך פסקו ונהגו כמה ראשונים. הרי”ץ גיאת בתחילת הלכות תשובה מביא: “ואמר רב כהן צדק מנהג בב’ ישיבות לומר תחנונים בי’ ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים… ואומר רבינו האיי מנהגנו לומר תחנונים בהני י’ ימים לחוד”; דברים דומים מופיעים בסדר רב עמרם גאון (ב,קיז). מנהג זה מופיע גם אצל הרמב”ם בהלכות תשובה (ג,ד), בספר המנהיג (כה) כ”מנהג רוב הקהילות”, אצל הר”ן (ראש השנה טז,א) שמזכיר כי זהו “מנהג גירונה” וכן באורחות חיים (בתחילת הלכות ראש השנה). רואים שהמנהג לומר רק בעשרת ימי תשובה היה המנהג גם בספרד וגם בפרובנס.

ב. אצל כמה ראשונים מופיע המנהג לומר סליחות מראש חודש אלול. כך ברי”ץ גיאת (הנ”ל): “ושמענו דמקצת אתרי פרס קיימי מראש חדש אלול”, ומביא הסבר שזהו משך הזמן שעלה משה להר סיני כדי להוריד את הלוחות השניים ביום הכיפורים. בספר המנהיג כותב כי זהו מנהג “יש מקומות בספרד”; ובאורחות חיים כותב שכך נהגו “במקצת מקומות”..

ג. הר”ן (לעיל) מביא שבברצלונה נהגו להשכים מיום כ”ה אלול, כנגד תחילת הבריאה על פי שיטת רבי אליעזר שבתשרי נברא העולם.

ד. המאירי בחיבור התשובה (עמוד 250) כותב: “ומזה נהגו במקומות לקום בלילות ולקבוע תפילה בבית הכנסת בכל שני וחמישי של אלול כדרך שעושין הכל בעשרת ימי תשובה בתחנונים ובדברי כבושין”.

ה. מנהג אשכנז הרווח היום מובא בטור (תקפא): “ומנהג אשכנז כשחל ראש השנה ביום ה’ או בשבת אז מתחיל ביום ראשון שלפניו לעמוד באשמורת הבקר ואומרים סליחות ותחנונים ורוב צבור מתענין ומתפללין תפלת תענית, וכשחל ראש השנה בב”ג אז מתחילין ביום ראשון בשבוע שלפני השבוע שחל ראש השנה להיות בתוכה”.

תוקף אמירת הסליחות

בכל המקורות הנ”ל אנו רואים שמדובר במנהג. כך גם נפסק בשו”ע (תקפא): “נוהגים…. מראש חודש אלול ואילך”. הרמ”א הביא את מנהג אשכנז מהטור. הרב עובדיה יוסף, אחרי שפורש את כל שיטות הראשונים הנ”ל, מסכם: “נמצא שאף בספרד לא נתפשט מנהג זה בכל המקומות”.

פרישת לומדי התורה מהציבור?

האם יכול לומד התורה לפרוש מן הציבור על מנת שיוכל ללמוד יותר תורה? בגמרא במסכת שבת (י,א) מסופר כי רבא ורב המנונא חלקו אם מותר להאריך בתפילה על חשבון לימוד תורה. ברם, הגמרא מדברת על תפילה שהיא חובה ואילו אנו עוסקים בסליחות שאינן אלא מנהג.

אולם, בברכי יוסף (תקפא) כותב: “יותר טוב בימים אלו להרבות סליחות ותחנונים עם הצבור מללמוד (הרב טור ברקת)… “

הרב עובדיה יוסף יוצר מדרג שלפיו מי שאינו יכול לקום, כי הדבר יפגע בלימודו, יקום בשני ובחמישי. מי שאינו יכול לקום בשני וחמישי בחודש אלול שיקום רק בעשרת ימי תשובה.

אולם, מעבר לכל האמור לעיל, לענ”ד ישנו פגם גדול שתלמידי החכמים פורשים מן הציבור. אין ספק שההנהגה הראויה היא שגם תלמידי חכמים יקומו ויהיו שותפים עם הציבור בתפילות הסליחות.

המנהג הראוי בישיבות

לאור כל השיקולים שהובאו יש מקום לדון מה צריך להיות סדר היום בישיבות, ולא רק מה יעשה לומד התורה. ב”ה, במציאות ימינו ברוב הציבור אין ישיבות רק לאשכנזים או רק לספרדים, ויש לתהות האם נכון שכל אחד יאחז במנהג אבותיו כך שחלק יתחילו לומר סליחות בר”ח (ויתקשו לעמוד בעול הלימוד), וחלק יתחילו רק מספר ימים לפני ראש השנה, כאשר המנהג ביסודו הוא מנהג מקום.

לעיל ראינו שרק המנהג בעשרת ימי תשובה משותף לכל השיטות, כיון שכך יש להציע שמר”ח אלול עד זמן אמירת הסליחות של מנהג אשכנז יאמרו כולם (אשכנזים וספרדים) סליחות רק בשני ובחמישי, כמנהג המופיע בחיבור התשובה למאירי, ובהתאם לפסקו של הרב עובדיה יוסף. ומהשבוע שלפני ראש השנה יאמרו הכל סליחות דבר יום ביומו. אין בתשובה זו פסיקת הלכה אלא הצעה בלבד.