נושאים

calend
תרומת איברים – האם חלה חובה לחתום על כרטיס ´אדי´? 30 בMay 2018 | הרב רא”ם הכהן

שאלה:
כדי לקחת איברים להשתלה נדרשת הסכמת משפחת הנפטר. ישנה אפשרות לחתום על ‘כרטיס אד”י’ בו מביע האדם את הסכמתו כי לאחר מותו ישמשו אבריו להשתלה. לחתימה זו שתי משמעויות עיקריות: ראשית, זוהי הצהרה שתקל על המשפחה להסכים. שנית, אם אחוז מסוים מהאוכלוסייה יחתום על הצהרה כזו, תיכלל ישראל במאגר בינלאומי של איברים. האם חלה חובה לחתום על כרטיס זה?

תשובה:
אע”פ שהנושא דורש דיון רחב אנסה להעלות את יסודותיו להלכה ולמעשה, בהתאם למציאות הרפואית העכשווית. במקרה זה יש לדון בשלוש נקודות: א. חובת ההצלה על ידי תרומת אברים. ב. איסור ניוול המת, הלנתו, והנאה ממנו. ג. קביעת רגע המוות.

א. הגמרא (סנהדרין עג,א) קובעת כי החובה להציל אדם (“לא תעמוד על דם רעך”) קיימת גם כשהדבר כרוך בטרחה ובהשקעה ממונית (למשל: בשכירת אחרים שיסייעו לו). וכך פסק הרמב”ם (רוצח א,יד). אולם, במקרה דנן מתעורר ספק – האם חובה זו חלה גם לאחר מיתה, כאשר המת אינו חייב במצוות? הרב שאול ישראלי זצ”ל סבר שלמרות שאין ספק שזכות התרומה תעמוד לנפטר, לא חלה עליו חובה להסכים לכך מחיים. בניגוד לדבריו, נלענ”ד כי החתימה על כרטיס אד”י, מחיים, היא חלק ממצוות ההצלה. ראינו כי הטרחה למען ההצלה היא חלק מחובת “לא תעמוד על דם רעך” וממילא וודאי שעצם הבעת הנכונות בחתימה על כרטיס תורם היא חלק ממעשה המצווה המוטלת על החי. זאת, אע”פ שלכאורה לא נמצא כרגע “חולה לפנינו” שכן במציאות “הכפר הגלובלי” המרחק הפיזי איבד מתוקפו. לכך יש להוסיף כי כל חתימה מקרבת את מדינת ישראל לאפשרות להשתמש בבנק האברים הבינלאומי וממילא החתימה מסייעת להצלות חיים עתידית.

ב. ביחס לאיסורי ניוול המת, הנאה מן המת ואיסור הלנת המת – ודאי שאיסורים אלה נדחים מפני פיקוח נפש.

ג. כידוע, אסור לגרום לקירוב הפטירה של אדם גוסס. הפוסקים נחלקו בשאלת קביעת הרגע בו מוגדר האדם כמת וניתן לקחת ממנו איברים. יש שהלכו בעקבות שניים מגדולי האחרונים – החת”ס (יו”ד,שלח) בתשובותיו שתלה את רגע המוות בנשימה והוסיף שהמת צריך להיות “מוטל כאבן דומם”, והחכם-צבי (עז) שתלה זאת בהפסקת פעימות הלב. לפי הגדרה זו אין כל אפשרות מעשית להשתיל לב, כיון שברגע בו מפסיק הלב לפעום אי אפשר להשתילו.

לעומתם, קבעו הגר”מ פינשטיין והגר”ש גורן זצ”ל את רגע המוות במות גזע המוח, כמקובל ברפואה המודרנית, וממילא ישנה אפשרות להשתיל לב. בדרך זו נקטה גם וועדת ההשתלות של הרבנות הראשית בשנת תשמ”ה. בוועדה זו ישבו הגר”ש ישראלי זצ”ל, הרבנים הראשים הגר”א שפירא והגר”מ אליהו, הגרז”ן גולדברג, הרב ד”ר מרדכי הלפרין שליט”א ועוד רבנים ורופאים. אלא שהוועדה התנתה את ההיתר להשתלת אברים בכמה תנאים שלמרבה הצער הרופאים, ביהירותם, סרבו לקבל.

לענ”ד יש להכריע כדעת הגר”מ והגר”ש גורן, מפני שכיום ברור שאפילו אחרי התזת הראש הלב ממשיך לפעום ולפיכך ברור שפעימותיו אינן מעידות על חיים. לעומת זאת, מוות של גזע המוח הוא בלתי הפיך וממילא יש לקבל את ההגדרה כי הוא שקול כנגד התזת הראש.

לסיכום: חובה לחתום על כרטיס אד”י. כיוון שבמציאות המסובכת בה אנו חיים קשה לראות פתרון ליהירותם של הרופאים שלא קבלו את תנאי הרבנות הראשית, יש לסמן על גבי הכרטיס את האפשרות שהתרומה תתבצע “רק באישור איש דת לפי בחירת המשפחה”. מבחינה חוקית אין אפשרות לתרום ללא הסכמת המשפחה ואילו עליה חלה החובה לקיים את דברי המת. לכן בודאי תבחר המשפחה, רב הבקי בעניין שיוודא את יישומם של תנאי הרבנות הראשית ולא תצא תקלה מתחת ידינו.

מאמר זה פורסם לראשונה בעלון ‘שבת בשבתו’, גיליון 16, פרשת וארא תשס”ז

הרב רא”ם הכהן

הרב רא"ם הכהן נולד בשנת תשי"ז, וגדל בשכונת שערי...

קרא עוד >>
May also interest you