נושאים
תודה לאבי מורי שהאיר לי את הדברים
כל אדם שחי בחברה ומשתתף בשיח, חש לא פעם בבעיה מובנית שקיימת בבסיסו של דיאלוג. הבעיה מופיעה לרוב מצדו של הדובר ובאה לידי ביטוי בתסכול של חוסר הוודאות ביחס לאופן שבו הזולת מבין את הדברים ומפרש אותם. ייתכן מאוד שזהו הקושי שעמו משה מתמודד ושמחמתו הוא מתעקש שלא להיות דוברו של ה’ בעולם. את פרשת השבוע שעבר סיימנו בעיצומו של השיח שמתנהל בין ה’ למשה, כאשר על אף דברי משה, ה’ ממשיך להפציר בו שימשיך לדבר ובנוסף לכך מצרף אליו את אהרון שיהיה לעת עתה הדובר הרשמי. לאחר ההתמקדות בקושי של הדובר שהורגש בפרשה הקודמת, פרשת וארא מזמנת אותנו לקפוץ לצד השני של הדיאלוג – מהדובר לשומע. התנהלותו של פרעה מספקת עבורנו הצצה למה שקורה, או עלול לקרות, אצל האיש השומע את האחר מדבר אליו.
במכות האחרונות התורה מציינת כי ה’ הוא הגורם לחיזוק לב פרעה ומתוך כך לסירובו לשלח את בני ישראל. אולם במכות הראשונות פרעה הוא שמחזק את לב עצמו. סירובו של פרעה להקשיב מתחיל כבר בפעם הראשונה בה משה ואהרון באים לפניו:
“ויאמר פרעה מי ה’ אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל, לא ידעתי את ה’ וגם את ישראל לא אשלח” (שמות ה,ב)
פסוק זה מלמד אותנו שהסיבה לכך שפרעה אינו שומע בקול ה’ היא מתוך שהוא לא “יודע” אותו, כלומר הוא לא מכיר בנוכחותו. פרעה רואה בעצמו לא סתם מלך אלא מעין אל השולט על ממלכתו. מתוך כך הוא מרשה לעצמו לשלול את מעמדו של ה’ ולתמוה במעין שאלה רטורית: “מי ה’ אשר אשמע בקולו”.
בפרשת וארא, חוסר נכונותו של פרעה לשמוע נהיה קיצוני יותר ויותר. ניסים ונפלאות מתחילים להתרחש במצרים, הארץ עוברת אסונות טבע בזה אחר זה, אנשים נהרגים, שדות נחרבים ובע”ח מוצאים עצמם נופלים למיתה. ועל אף כל זאת, פרעה עומד בעקשנותו ומסרב לשמוע. אפילו החרטומים, נאמני המלך, מודים ואומרים לו שאין יותר מה לעשות כנגד כוחו של ה’, אך פרעה ממשיך בשלו ומסרב לשמוע. וכאן נשאלת השאלה מדוע פרעה ממשיך להתעקש על אף שהמציאות צועקת את שלה? האם פרעה לא רואה ומבין מה קורה סביבו?
נדמה שהתשובה לכך היא פרעה שבאמת לא רואה מה קורה סביבו. פרעה נכנס כל כך עמוק אל תוך השכנוע העצמי שלו ועל כן הוא מסרב לשמוע למשה ואהרון, הוא מסרב לשמוע לחרטומים ומתוך כך הוא מסרב לשמוע למציאות. משה ואהרון הציעו לפרעה “עסקת טיעון” טובה כבר בתחילת הדרך. כמו כן, בכל שלב ושלב הם נותנים לו פתח מילוט כך שיוכל לצאת מתוך הסיבוך אליו הוא נכנס ושאליו הוא מכניס את כל הסובבים אותו. אך פרעה בשלו.
דומה כי האסון הכבד שפרעה מביא על עצמו ועל עמו מגיע מתוך ההתעקשות שלו לא לשמוע. פרעה משוכנע שהוא יודע את האמת והריאליה נקבעת על פיו, ולכן אין טעם לשמוע ולהקשיב למה שיש לאחרים לומר. באותו אופן שבו פרעה מבטל כלאחר יד את מציאות ה’ ואומר “מי ה’ אשר אשמע בקולו…לא ידעתי את ה'”. כך הוא גם מבטל את מציאותם של כל הסובבים אותו.
למטבע הדיאלוג יש שני צדדים. בצד האחד של המטבע ישנה הסכנה של האילמות, של חוסר האמון בכך שהאחר יבין אותי. צדו השני של המטבע מורה לנו על הסכנה של החירשות, על חוסר האמון בכך שיש למישהו אחר אפשרות להאיר לי נקודות בחיים שאני לא רואה בכוחות עצמי.
השלב הראשון בקיומו של דיאלוג נעוץ בכך שכל אחד מן הצדדים האלו יצֶא מתוך העולם האטום שהוא יוצר לעצמו ויעשה את הצעד לקראת השני.