תשובה:

הראיה במצוות ציצית

בפרשת ציצית בתורה (במדבר טו,לט) נאמר: ” והיה לכם לציצת וראיתם אתו וזכרתם את כל מצות ה’ ועשיתם אתם ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זֹנים אחריהם”. ולומדים מכאן שהראייה היא חלק מרכזי מהמצווה. השאלה העומדת בפנינו היא האם הראייה הנדרשת היא במשך כל זמן הלבישה או שדי בכך שרואים אותה בעת הלבישה? גם אם אין חיוב, יש לתהות האם יש מעלה בהוצאת הציציות?

שיטת הסוברים שיש לראות את הציצית

כמה מהראשונים כתבו בפירוש כי יש ללבוש את הציצית מעל הבגד העליון. בעיטור (הלכות ציצית עה,א) מביא תשובה של קרובו בשם “בן מרן הלוי”: “שאלו המכסין בטליתות תחת המקטורין אין עושין מצות ציצת מאשר תכסה בה…”. הטור (או”ח כד) כותב שעיקר מצוות ציצית: “על זכירת המצוות ובכל שעה ובכל רגע צריך לכך” והבית יוסף (ח, יא) הסיק מכך: “שעיקר מצות טלית קטן ללבשו על בגדיו כדי שתמיד יראהו ויזכור המצוות” ומקורו בנימוקי יוסף ובריטב”א. וכך הכריע בשו”ע (ח,יא).

מלשון השו”ע משמע שזה הוא עיקר הדין. לעומת זאת, בסימן כד (א) הוא כותב “וטוב ונכון להיות כל אדם זהיר ללבוש טלית קטן כל היום, כדי שיזכור המצוה בכל רגע”. הציץ אליעזר (ח,ג) הקשה שלכאורה הדברים סותרים ולכן תרץ שגם כאשר כתוב “עיקר” כוונתו היא שזוהי מצווה מן המובחר. ברם, לענ”ד אין כלל סתירה בין הסימנים: סימן כד מתייחס לחובת הלבישה העקרונית – ובאמת הלבישה בכל יום של בגד החייב בציצית היא מצווה מן המובחר. לעומת זאת, בסימן ח הוא דן בגדרי המצווה, ולדעתו כאשר לובשים ציצית צריך לראותה על מנת לקיים את המצווה.

שיטת הסוברים שניתן ללבוש מתחת לבגד העליון

העיטור חולק על הסוברים שאין מקיימים מצווה בבגד שאינו עליון וסובר שמספיק לראות את הציצית בזמן הלבישה. ראשונים נוספים שסברו כך הם, בין השאר, רבנו יונה בספר היראה (טז), המרדכי בשם רבו המהר”ם מרוטנבורג (הלכות ציצית, תתקמג), ועיין בשו”ת יחווה דעת שסקר סיעה זו.

כמו”כ מצינו אצל מהרח”ו (בשער הכוונות, ענין הציצית) שמביא את מנהגו של האר”י: “…גם הטלית קטן היה לובשו למטה משאר מלבושיו ע”ג חלוקו שלא כאותם המתייהרים ללבשו ע”ג בגדיו וטעות גדול הוא בידם היפך האמת”. ועיין בשו”ת יחווה דעת שמנה עוד מקובלים שכתבו כדברי האר”י וראו את שיטת האר”י כ”שיטת המקובלים” ו”מנהג הספרדים” (שפוסקים כאר”י נגד מרן).

יש להעיר כי לא ברור מעדותו של רח”ו שמדובר כאן בהנהגה שנובעת מהקבלה, ונראה שטעמו של האר”י היה מחשש ליוהרה (וכך ניתן להבין את דבריו “היפך האמת” שאינה דווקא היפך הקבלה, אלא היפך ההנהגה הראויה). עוד צריך להעיר כי כמו רוב הפוסקים מהרח”ו מתייחס לשאלת הלבישה כבגד עליון (מעל לבגד שהיה מכסה את כל הגוף – כמו גלביה או מעיל) ודווקא מזה נמנע האר”י. לכן אין להסיק מדבריו שהאר”י שלל את האפשרות להוציא את הפתילים מחוץ לבגד. וכך הבין המ”א (ח, ס”ק יג): “ובכתבים דטלית קטן דוקא תחת בגדיו ע”ש, ונ”ל דצריך שיהיו הציצית מבחוץ ודלא כאותם שתוחבין אותן בהכנפות”.

ונפלאים דברי מרן החפץ חיים במשנה ברורה (ח, ס”ק כו):
ואותן האנשים המשימין הציצית בהמכנסים שלהם לא די שמעלימין עיניהם ממאי דכתיב: ‘וראיתם אותו וזכרתם’ מבזין הן את מצות הש”י ועתידין הן ליתן את הדין ע”ז ומה שאומרין שהולכים בין הנכרים לזה היה די שישימו הציצית בתוך הכנף ואילו היה להם איזה דורון ממלך בשר ודם שחקוק עליו שם המלך כמה היו מתקשטין בו לפני האנשים תמיד. וק”ו בציצית שמרמז על שם ממ”ה הקב”ה. וכדלקמן (סימן כד,ה) כמה מתכבד האדם הנושא שמו עליו ואמרו חז”ל: ‘הזהיר במצות ציצית זוכה ורואה פני השכינה’, ומשמע מן הכתובים דהיהודים שישארו לעת קץ יהיו מצויינים במצוה זו כמה דכתיב: ‘ובאו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי וגו’ ואמרו חז”ל ע”ז: ‘כל הזהיר במצות ציצית זוכה ומשמשין לו שני אלפים ושמונה מאות עבדים’.

סיכום

אע”פ שרבים אינם מוציאים ציציות מחוץ לבגדים, ויש להם על מה שיסמכו, אין ספק שדרך המלך היא להוציא את הפתילים ולהתגאות במצוות ה’. התורה מעידה על מצוות ציצית שהיא מסוגלת להתמודד עם עולם הטומאה, ובייחוד חשובים הדברים בדורנו שאנו מצויים בעולם פרוץ. אולם אם אדם חש שהדרך המתאימה לו היא של צניעות, וחש יוהרה בהוצאת הפתילים, מן הראוי שימשיך ללכת על פי קולו הפנימי ויש לו על מי לסמוך.

השאלה פורסמה בעלון ‘שבת בשבתו’, גיליון 1485, פרשת ראה תשע”ג