האתגר של פורים הוא ללמוד איך להשתכר על מים, שהשמחה תבוא דווקא מתוך החיים עצמם ולא מתוך מה שחיצוני להם.

מעשה ברבי חסידי ברוסיה ששתה כמות גדולה של וודקה , ואחר כך נעשה חולה. כאשר חסידיו שאלו אותו מה קרה? משהו היה לא בסדר עם האלכוהול? לא, ענה הרב, האלכוהול היה דווקא בסדר, הבעיה היא  במים.

 סיפור זה הוא סיפור גלותי. בחוץ לארץ אפשר להשתכר על אלכוהול אבל המים מייצרים בעייה. ובארץ?  יסודה של תורת ארץ ישראל היא לדעת איך להשתכר על מים.  כאשר רוצים להיות שמח בחוץ לארץ שותים יין  (ראה מגילת אסתר שמספרת על יהודי הגולה), ואילו בארץ ישראל  “ושאבתם מים בששון”.  בבית המקדש כל יום נסכו יין על המזבח,  ואילו רק בחג הסוכות, זמן שמחתנו,  נסכו גם מים על המזבח.  הזוהר הקודש (פרשת שמיני לט ע”א) שואל למה אסור לכוהנים לשתות יין לפני הכניסה לקודש (“יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך בבאכם אל אהל מועד” ויקרא י ), הרי כוהנים צריכים לעבוד את ה’ בשמחה ו “יין ישמח לבב אנוש” (תהילים קד,טו)? תשובתו של הזוהר היא  שאכן  תחילתו של יין שמחה אבל סופו עצבות. כוהנים צריכים להיות שמחים גם בהתחלה וגם בסוף. ולכן בחינת הכוהנים היא  “מיין צלילין נהירין” (מים צלולים ומאירים).

מה זאת אומרת להשתכר על המים?  מים הם סמל החיים. להשתכר עליהם פירושו להגיע להתעלות הרוח לא מתוך דברים שהם חיצונים לחיים אלא מעצם חוויית  החיים. אחת מהתובנות הגדולות של חיי היא שהפסוק “זֶה הַיּוֹם עָשָׂה ה’ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ” (תהלים קיח כד) צריך להיות מוסב על כל יום ויום. פרשנות זו לפסוק משקפת את התפיסה שעצם החיים – ולא מה שמתרחש בהם – הם המקור לשמחה. לעומת זאת, הרדיפה אחר ‘סיבות’ לשמוח משכיחה מהאדם את היכולת לשמוח בחיים וליהנות ממה שמצוי תחת ידיו. כשם שאהבה אמתי היא “אהבה שאיננה תלויה בדבר” (אבות ה, טז), כך גם שמחת אמת אינה תלויה בדבר.

בחג הפורים מכירים שהחיים עצמם הם ברכה, שהחיים עצמם הם שמחה.  יסוד זה מדייק הרבי מסלונים (“נתיבות שלום”) מדברי הגמרא”מיחייב איניש לבסומי בפוריא”  (מגילה ז ע”ב) . מפרש הרבי מסלונים שמתבסמים על ידי פורים, זאת אומרת עיצומו של יום מבסם.

ניתן להמשיך ולפרש כי מים הם ראשי תיבות “מתי יבוא משיח”. משיח יבוא כאשר אנשים חווים את ברכת ה’ מתוך כל רגע של חיים, משיח יבוא כאשר נלמד איך להשתכר על מים. מגן עדן יצאו  נהרות שהתפשטו בעולם, ודרך המים נמצא את דרכנו חזרה, נגיע לעץ החיים.

ציין לי ידידי אבישר הר שפי שכידוע העולם וגוף האדם מורכבים באחוזים גבוהים ממים. השמחה  כבר נמצאת בתוכנו, רק צריך להקשיב לה.

בהעמקת העניין: ידוע ששמו של הקב”ה לא כתוב בשום מקום במגילה. העובדה  שהשם איננו מצויין באף מקום מסוים יכולה להעיד שהוא נמצא בכל. כמו כן השמחה, היא לא תלויה באירוע ודבר מסוים אלא היא אוחזת  בחיים עצמם.

פורים שמח!