**מצורף דף מקורות לקריאה נוחה למטה

ברכת אשר קידש ידיד מבטן ונתינת שם על ידי מי שאינו נוכח בברית מילה באמצעות טלפון או זום / הרב רא”ם הכהן

שאלה

בעקבות ההגבלות של משרד הבריאות שאין לערוך ברית מילה עם יותר מעשרה אנשים, על מנת למנוע את התפשטות המגיפה. נשאלתי על ידי מוהל האם ניתן לשתף בני משפחה מרחוק על ידי הטלפון או בתוכנות און-לין כגון תוכנת זום בחלקים שונים של הברית. והוא העלה שני מצבים: האם ניתן שהסבא (שמסוכן שיגיע לברית) יתכבד בעמידה לברכות מרחוק? ואם זה יכול להיות רק קריאת השם או גם ברכת הגפן וברכת כורת הברית? האם בשבת אפשר לקיים את הברית סמוך לשקיעה ולדחות את ברכת כורת הברית וקריאת השם למוצ״ש על מנת שהמשפחה והסבתא יוכלו להיות בברית או לצפות בה מרחוק?

תשובה

בשביל לענות על השאלה עלינו לבחון שתי שאלות: ראשית שאלה כללית, באלו מקרים ניתן להשתמש באמצעי טכנולוגי עבור תפילה וברכות? ושנית, האם ברכות המילה הינם חלק מהברית עצמה ורק מי שנוכח במקום הברית יכול לברכן או שהם אינם חלק ממעשה המצווה וניתן לברכם גם במרחק של מקום וזמן.

שימוש באמצעים טכנולוגיים עבור תפילה וברכות

בעבר הארכתי להוכיח שגם שמיעה דרך מכשירים אלקטרוניים נחשבת לשמיעה כל עוד הקול נוצר בעקבות המדבר ומיד עם דיברו (ראו שו”ת בדי הארון חלק אורח חיים סימן כא, שעסק בשמיעת קול שופר דרך מכשיר שמיעה). ביחס למגפת הקורונה וחובת שמירת ההנחיות פירסמתי כבר כמה תשובות בהם חזרתי על יסודות הדברים (ואביא כאן רק את עיקרם). הרב קוק כתב באורח משפט:

בשומע ע”י טעליפאן או ראדיא קדושה או ברכו, אם מותר לענות אחריו, הנה אנחנו קיי”ל שמאחר שהצבור במקומו יש שם עשרה במק”א [=במקום אחר] אין שום מחיצה מפסיקה בין ישראל לאביהם שבשמים, ויכולים לענות אפילו אלה ששומעים מרחוק, כמבואר בשו”ע או”ח סי’ נה ס”כ… בעניני תפילה, דכל שהוא שומע הענין אין קפידא ויכול לענות.

אורח משפט, סימן מח

לאור דבריו אנו למדים שאין הגבלת מקום להשראת השכינה על עם ישראל, ולכן כל השומע קול של תפילה יוצא ידי חובה ויכול לענות אמן וקדושה עם הציבור. אולם לצד זה יש להבדיל בין מקרים שיש צורך לצרף אנשים כגון מניין וזימון שבלעדי הצירוף לא ניתן להגיד את הברכות לבין יציאה ידי חובה בהם. ולכן לעניין מניין ישנה חובה לנוכחות של עשרה אנשים במקום אחד באופן פיזי אך ניתן לצאת חובת הברכות דרך אמצעים וירטואלים כגון הטלפון ותוכנת זום.[1]

לאור עקרונות אלו יש לבחון מה מעמדן של ברכות הברית: האם מדובר על ברכת המצוות או כעין הצטרפות לתפילה שיש לעשותם בצירוף ובסמיכות לברית או שמדובר בברכות השבח וניתן להפרידם ואף לתת למי שאינו נמצא בברית לברך אותן. בנוסף לכך כיוון שמברכים על כוס של יין האם ניתן למזוג את הכוס במקום הברית ולתת ממנה לפי המנהג לתינוק ולאם למרות שהמברך נמצא במקום רחוק.

מעמדה של ברכת כורת הברית

בסדר המילה ישנם ארבעה ברכות:

המל, מברך: אשר קדשנו במצותיו וצונו על המילה; ואבי הבן מברך בין חתיכת הערלה לפריעה: אשר קדשנו במצותיו וצונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו… ואם אחרים עומדים שם, אומרים: כשם שהכנסתו לברית כן תכניסהו לתורה ולחופה ולמעשים טובים. ואבי הבן או המוהל או אחד מהעם מברך על הכוס: בורא פרי הגפן. ויש נוהגים ליטול הדס בידו, ומברך עליו, ולהריח, ואומר: בא”י אלהינו מלך העולם אשר קדש ידיד מבטן וכו’. ונוהגין שכשמגיע לבדמיך חיי, נותן מהיין באצבעו בפי התינוק…

שלחן ערוך יורה דעה רסה, א

ראשית ישנה ברכת המצוות על המילה אותה מברך המוהל לפני הברית, לאחר מכן אבי הבן מברך ברכה שגם היא מנוסחת כברכת מצוות להכניסו בבריתו של אברהם אבינו, ולאחר שעונים להם הקהל מוסיפים את ברכת בורא פרי הגפן, ואת ברכת כורת הברית. נחלקו הראשונים לדעת רשב”ם ברכת האב להכניסו בבריתו של אברהם אבינו היא ברכת המצוות (ולכן לכאורה יש לברך אותה לפני הברית) ואילו לדעת ר”ת היא ברכת השבח וניתן לברך אותה גם לאחר הברית, ודייק הרשב”א לאחר שהביא את שתי הדעות:

…דהכא אינו אלא שבח והודאה בעלמא על שזיכהו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו, כמו אשר קדש ידיד מבטן.

חידושי הרשב”א שבת קלז ע”ב[2]

כלומר לדעת ר”ת שמברכים אחרי הברית (כן המנהג) מדובר בברכת השבח שאיננה תלויה בסמיכות וקירבה למעשה המצווה. לענייננו חשוב סיום דברי הרשב”א שלכל הדעות ברכת ‘אשר יקדש ידיד מבטן’, היא ברכת שבח והודאה ואין כל חובה לסמוך אותה עובר לעשייתן.

לאור זאת עולה שאין צורך בסמיכות למצווה, וממילא גם אדם שלא עושה את המצווה או היה נוכח בה יכול לברך את הברכה, ולכן גם נהגו לתת עמידה לברכות לאחד מהקהל ולא רק למוהל או אבי הבן.

לאור לעקרונות שהצגנו לעיל, כיוון שאין צורך בצירוף למעשה המצווה ניתן לברך אותה מרחוק ולהוציא ידי חובה באמצעות הטלפון או תוכנת און ליין. מעבר לכך, לאור ההנחיות וחובת הזהירות גם אם רוצים לכבד את אחד מהנוכחים בברית בעמידה לברכות, כיוון שחובה לשמור על מרחק מהתינוק אסור לא לעמוד סמוך לתינוק וממילא גם להעביר את כוס היין.  על כן שיש לברר מה יעשו עם כוס היין במקרה זה.

ברכת הגפן ושתיית הכוס

לכאורה יש מקום לדון האם חייבים לברך על הגפן או שניתן לברך את ברכת כורת הברית בנפרד. על אף שהבית יוסף (יו”ד רסה ד”ה ועל הכוס מברכין) מעיד שאין מקור בש”ס, ברי”ף וברמב”ם לברכת כורת הברית על הכוס, מדברי הגאונים רואים שזאת ההנהגה בעם ישראל וכך הביא להלכה השו”ע כפי שראינו לעיל.

לכאורה ככל ברכות הנהנים המברך צריך לשתות מכוס הברכה בסמיכות לברכה, על אף זאת נהגו בברית לסמוך לברכת הגפן וכורת הברית את תפילת ‘קיים את הילד הזה’ הכוללת את נתינת השם:

וכתב בעל העיטור ומנהג ליתן יין בפי התינוק אחר ברכת היין ואחר כורת הברית ולומר קיים את הילד הזה לאביו ולאמו שנקרא שמו פלוני וכו’ ובקשת רחמים לא הוי הפסקה בין ברכה לשתייה וי”א כיון שנתן יין בפי התינוק לאו הפסקה…

טור יורה דעה הלכות מילה סימן רסה

לפי העיטור ניתן לסמוך את התפילה לברכה כיוון שהיא בקשת רחמים, או משום שסומכים על נתינת היין לתינוק כיציאה ידי חובת ברכת היין. מעבר לכך המנהג לתת בפי התינוק מהיין מונע את האפשרות שהמברך ישתה במקומו לבד מהיין. מנהג זה מובא בראשונים רבים. וכך מובא במחזור ויטרי:

כשהוא אומר ואמר לך בדמיך חיי. טובל אצבעו ביין ומטיף בפי הילד. וכן כשהוא אומר פלוני הקטן זה גדול יהיה. מטיף בפי הילד לשם מצוה וחינוכה: ואף המברך שותה. דאמר מר המברך צריך שיטעום. וכל שכן מי שמברכין עליו. שצריך ליהנות מכוס של ברכה שבא על ידו. ולכך מטיף בפי הילד. ומתוך שאין ניכרת הטעימה זו אלא לרמז היא עשוייה משקין אף לאמו שעל ידי פרי בטנה בא הכוס. והרי שתה ונהנה מי שמברך עליו ולא תהיה ברכה לבטלה:

מחזור ויטרי סימן תקו

לכאורה לעניין ברכת הגפן אם הכוס נמצאת במקום הברית, המברך לא יוכל לשתות אותה במקומו, מאידך אם המברך ימלא את הכוס לא יוכלו לנהוג את מנהגי הברית לתת מהיין לתינוק ולאם ויש להכריע מה עדיף. מדברי המחזור ויטרי עולות שתי סיבות מדוע לתת לילד לשתות: א) “לשם מצוה וחינוכה” ב) מכיוון שברכת בורא פרי הגפן באה בגינו. אולם מודגש גם שאין טעימה זו מספיקה שכן “לרמז היא עשויה” ולכן צריך לתת גם לאמא שתהנה מהברכה לשתות וגם שהמברך ישתה. מדבריו נראה שהמברך הוא השותה העקרי ובלעדיו לכאורה הברכה ברכה לבטלה. מנגד באורחות חיים מביא שהמנהג הוא שהמוהל[3] איננו שותה כלל:

… ובאותה טעימה שמטעימין התינוק היין סומכין שלא לטעום המוהל כלל מן הכוס אבל משגרין אותו לאם התינוק שכיון שנאמר עליו שירה ובקש הצבור רחמים על התינוק ועל אמו כמו שאומר ישמח אביך ואמך. ואמו חולה היא וצריכה רחמים ורפואה לכך שותה מן הכוס:

אורחות חיים הלכות מילה

מעבר לכך ישנם מקרים שנראה שמוסכם שהטעימה של התינוק והאם מספיקות בשביל לצאת ידי חובת ברכת בורא פרי הגפן: הבית יוסף (יו”ד רסה, ד”ה כתב בעל העיטור היכא) מביא מחלוקת מה עושים בברית מילה שחלה ביום צום. לפי דעה שהביא העיטור מברכים על הכוס בצום סמוך לברית, אולם משאירים אותה למוצאי הצום ורק אז שותים ממנה. אולם העיטור עצמו חולק על דעה זו וכתב שבשאר הצומות יתנו ליולדת לשתות וט’ באב ויו”כ יברכו כורת הברית ללא כוס. וכך כתבו גם הרשב”א ור”י אבן גיאת המובא באבודרהם. מנגד לדעת התוספות והמרדכי ניתן להסתפק בשתית התינוק גם ביום כיפור ובתשעה באב.

להלכה פסק מרן בשו”ע כדעת העיטור:

ביום הכיפורים ובד’ צומות, לא יברך על הכוס (טור בשם בעל העיטור וע”פ); מיהו בג’ צומות מהם, שהיולדת אינה מתענה, יכול לברך על הכוס ותטעום ממנו היולדת, אם היא שומעת הברכה ומתכוונת שלא להפסיק בדברים בין שמיעת הברכה לשתיית הכוס. אבל ביום הכיפורים ובתשעה באב, שאין היולדת יכולה לשתות, אין מברכין על הכוס.

שולחן ערוך יורה דעה רסה, ד

ואילו הרמ”א פסק כדעת בעלי התוספות:

הגה: וי”א דמברך אכוס בכל תעניות ונותנים הברכה לתינוקות קטנים (תוספות בכל מערבין ומרדכי דיומא וכן פסק בטור א”ח סימן תקנ”ט), וכן נוהגין. וביום כפורים נוהגין ליתן לתינוק הנימול, כמו שנתבאר באו”ח סימן תרכ”א. וי”א דאף בלא תענית יוצאים בזה (כל בו), אבל אין נוהגין כן אלא הסנדק שותה כשאינו תענית.

שולחן ערוך יורה דעה הלכות מילה שם

הן לדעת השלחן ערוך והן לדעת הרמ”א ניתן לצאת בשתיית התינוק והאם בלי שתיית המברך, והמחלוקת ביניהם היא רק במקום שהאם לא שותה.שלדעת הרמ”א יברכו על הכוס ולדעת המחבר לא יברכו על הגפן. לאור זאת במקרה שלנו כדי לשמור על כלל מנהגי ישראל בברית לתת מהיין לאם ולתינוק נראה שניתן לנהוג כמנהג התענית שהמברך לא ישתה מהיין אלא האם והתינוק יקבלו מכוס הברכה.

אולם למעשה הפתרון היותר פשוט הוא שלמברך יהיה כוס במקומו, וגם במקום הברית יהיה כוס וכך גם המברך ישתה במקומו וגם האם והילד יקבלו מכוס הברכה. כאמור עקרון זה נכון גם במקרה שהמברך נמצא באולם שבו נעשה הברית אך מנוע מלהעביר את כוס היין לתינוק ולאם לאור חובת שמירת המרחק. וגם כאן יחזיק המברך כוס אחת וכוס אחת יניחו ליד התינוק.

למעשה, המוהל או אבי הבן שיכולים להיות סמוכים לתינוק, יעמדו עם כוס ויתנו לו מהיין כפי המנהג. ואילו המברך יברך את הברכות מרחוק ויתכוון להוציא את מי שעומד סמוך לתינוק בברכת בורא פרי הגפן (מדין שומע כעונה) וכך ינהגו מחד ככל המנהגים לסמוך את ברכת כורת הברית לברכת הגפן, ולתת מהיין לתינוק וליולדת בלי לסכן אף אחד.

האם אפשר לברך את ברכת כורת הברית במוצאי שבת

ראינו עד כה שברכת כורת הברית היא ברכת השבח, ולכן ניתן לברך אותה גם שלא בסמיכות ממש למילה, ולכן התרנו לברך אותה מרחוק. לאור עקרון זה יש לברר את השאלה השניה: האם ניתן לעשות ברית מילה סמוך לשקיעה, ולברך את ברכת כורת הברית ולתת את השם במוצאי שבת וכך יוכלו המשפחה הרחבה לחוות חלק מהברית במוצאי שבת?

בספר כורת הברית הסתפק בשאלה זאת. בראשית דבריו המחבר דן בדברי הרשב”א שראינו לעיל:

ונראה דאף שהוא ברכת שבח והודאה כמפורש בחידושי הרשב”א ס”פ ר”א דמילה מ”מ לכתחילה יברך אותה תיכף אחר המילה…  ול”ד לברכת לשכוי בינה דאפילו שמע קול תרנגול בחצות יכול לברך בשחר עיין ב”י א”ח סימן מ”ו בשם הר”ן כיון דלאחר מכן מברך לא נתנו בהם חכמים שיעור תכיפה די”ל כמו שסיים שם דרק על מנהגו של עולם מברך ואף שלא שמע כלל קול תרנגול מברך משא”כ זה דמי לברכת רעמים דצריך שיעור תכיפה בפרט די”ל דעיקרה ג”כ קודם המילה… ויען כי ממילא צריך אח”כ מציצה ורפואות שונות ע”כ לא נתנו בזה חכמים שיעור תכיפה וממילא נראה דבדיעבד מותר לברך כל היום לפע”ד.

ספר כורת הברית רס”ה סעיף י”ז

למרות שלהלכה זוהי ברכת השבח כמו שראינו, עם זאת אין להשוותה לברכת השחר שגם הן ברכות השבח וניתן לברך אותן כבר מחצות לילה זאת כיוון שברכות השחר הם ברכות מיוחדת על שבח כללי שאינם תלויות בכך שהאדם יהנה מהם בפועל. לעומת זאת לדבריו יש להשוות את ברכת כורת הברית לברכות כגון רעמים וברקים בהם חובה לברך תכף להתרחשות. עם זאת, הוא מדייק שבדיעבד ניתן לברך אותה כל היום אפילו לפני המילה, ולכן הוא פוסק שבידעבד אפשר לברך כל היום. אולם בהמשך דבריו הוא דן בדחיית הברכה ליום אחר:

וצ”ע בעבר יומו אם יכול לברך בלילה הסמוכה אף שמל סמוך לביה”ש כיון דיום אחר הוא … מיהו למ”ש בסימן רס”ד סק”כ דאולי אנן פוסקים כר”י בחול שחוזר על ציצין הגדולים אף בלילה שלאחריו דהוי כלא פירש א”כ אף במל בבוקר ונאנס מלברך אשר קדש עד הלילה אולי מברך.

ספר כורת הברית שם

תחילה הוא מנסה לדייק שאכן ניתן לברך גם בלילה והוא מביא ראיה שלדעת ר”י חוזרים על ציצין גם בלילה כיוון שהלילה נחשב כעדיין “לא פירש” כלומר שהוא המשך המילה. להבנה זאת יש משמעות לגבי בריתות שבלית ברירה נעשו סמוך לשקיעה, ולפיה אפשר לברך כיוון שהוא נמשך אחר המילה. ממילא יתכן ונוכל לעכב את הברכה גם במקרה שלפנינו אלא שהוא מסיים להיפך מתוך דיוק מפיסקת ההלכה בתענית ציבור שכפי שהזכרנו לעיל נחלקו העיטור ובעלי התוספות כיצד ישתו את הכוס והאם לברך ברכת הגפן:

ועיין ס”ק נ”א אך דא”כ מדוע חרדו כל החרדה בת”ץ אם לברך על כוס וליתן לתינוקות עיין סעיף ד היה לנו להניח הברכה עד הלילה וע”כ דבכה”ג אינו מברך מיהו במל סמוך לביה”ש ונמשך קצת עד הלילה נראה יותר דמברך ואכתי צ”ע.

אם אכן היה ניתן לדחות את ברכת הגפן וכורת הברית ללילה הרי שלא היו נחלקים העיטור ובעלי התוספות מה עושים בתענית שהרי הפתרון היה פשוט לדחות את הברכה לערב. אולם מכיוון שדרך זו נדחתה מההלכה לכן נראה שאין לברך.

יש להעיר שתי הערות בעקבות דבריו הנפלאים:

• יש מקום להבדיל בין ברכת השבח על רעמים לברכת השבח על הברית: את ברכת הרעמים מברכים על אירוע חיצוני מהאדם, האדם לא קובע מתי הוא ישמע ויצטרך לברך. לעומת זאת בברכת כורת הברית מדובר על אירוע שהאדם שותף לו, ואם כן כאשר התחילו את סעודת הברית סמוך ללילה והיא ממשיכה לתוך הלילה קיימת זיקה בין ברכת כורת הברית לבין הברית עצמה ולכאורה יהיה ניתן לברך גם ביום שאחרי.
• ביחס לראיה מתעניות: ניתן להציע שהסיבה והטעם לדין זה שונה לחלוטין. יכול להיות שבתעניות מדובר בברית שהייתה נעשית במרחב בית הכנסת ולכן ברכה לאחר מכן מנותקת לחלוטין מהברית ולכן לא היה ניתן לדחות אותה. אמנם במציאות שבה ימשיכו לסעודה לכאורה ניתן יהיה לברך, אך אין הוכחה מספיק טובה לחילוק זה ועל כן קשה להביא ראיה מכאן שהדבר מותר.

למעשה למרות שהיה ניתן לדחות נראה שהדרך הנכונה יותר היא לא לנתק בין ברית המילה לבין ברכת כורת הברית, יש לברך ברכה זו באותו יום. קושי זה איננו נוגע רק למקרה המגפה ובכל ברית בשבת היה ניתן להציע פתרון זה ולכן ולא נכון לשנות ממנהג ישראל שנהגו בו דורות רבים.

פתרון אחר הוא להפריד בין תפילת קיים את הילד הזה שבו ניתן השם לתינוק מברכת כורת הברית,[4] ואז יעשו את הברית סמוך לשקיעה ויעשו סעודת מצווה מיד, ובמוצאים שבת יאמרו את תפילת קיים את הילד הזה ויתנו שם, וכך יוכלו הרחוקים להצטרף. ניתן כמובן גם לצרף את הרחוקים בברכות הרחמן המיוחדות לברית שבסוף ברכת המזון, וודאי שאפשר שיברכו אותם מרחוק.

סיכום

ראינו שניתן לברך במקום אחד ולהוציא ידי חובת אחרים דרך טלפון ותוכנות און ליין, אלא אם ישנה חובה להצטרף יחד אי אפשר להצטרף מרחוק. בברכות המילה ראינו שהברכות שנאמרות על הכוס הינם לכל הדעות ברכות השבח, ולכן אין חובה לסמוך אותם למילה ולכן גם מברכים אותם לאחר הברית. לאור זאת ניתן לכבד גם אדם שנמצא רחוק בברכות אלו.

למעשה סמכו את ברכת אשר קידש ידיד מבטן לברכת הכוס, וראינו שלהלכה ניתן לתת לאמא לשתות מהכוס גם אם המברך לא ישתה. וכן שהמנהג הוא לתת לתינוק מהיין בשעת הברית. לכן למעשה לענ”ד ישתמשו בשתי כוסות המברך יברך במקומו ויקח בידו כוס (בין אם הוא נמצא באולם אך מנוע מלהתקרב לתינוק, ובין אם הוא רחוק ומברך דרך טלפון וכד’), והאם והתינוק ישתו במקומם וכך ישמרו על כל מנהגי הברית בלי ח”ו לסכן אף אחד.

לגבי ברכה במוציא שבת, בספר כורת הברית הסתפק האם יש בברכות השבח חובה לסמוך לאירוע או לא, והוא השווה את הברים לברכת ‘רעמים’ בה חייבו לתכוף את השבח להתרחשות, אלא שבמילה הוא הסכים שניתן לברך כל היום. אך בברכה לערב ישנו חידוש גדול והוא אף הביא ראיה שהדבר לא אפשרי מכך שבתענית לא הובא כלל אפשרות כזאת ואם אפשר היה לברך בלילה לא היה צריך לבטל את הברכה או לסמוך שתיית התינוק. ולכן למעשה לא נכון לנהוג כך ובפרט שדבר זה היה מאפשר בכל ברית בשבת, ולא נהגו כך וממילא לא נכון לחדש זאת במקרה שלפנינו. אולם ניתן להפריד בשעת הצורך בין ברכת כורת הברית לתפילת קיים את הילד הזה, ולערוך סעודה לתוך מוצאי שבת בה יגיד הסבא את תפילת קיים את הילד הזה ויתן שם בשעה שיכולים להצטרף מרחוק.

[1] ביחס לשאלה האם צריך לשמוע גלי קול וראו בתשובות שהזכרתי למעלה בהם הארכתי להוכיח שהרב קוק הבין את המציאות ובכל זאת פסק כך. מעבר לכך, שמחתי לראות שישנה הסכמה רחבה מאוד של פוסקים שכתבו בשעת המגפה שאפשר לענות לקדיש וקדושה דרך אמצעים טכנולוגיים. וממילא אכמ”ל.

[2] דברי הרשב”א נוגעים במחלוקת רשב”ם ור”ת האם מברכים ברכת להכניסו בבריתו של אברהם אבינו לפני המילה כדין ברכת המצוות (רשב”ם) או לאחר המילה (ר”ת). ראו בית יוסך יו”ד רסה  וכתב הרשב”א שלכל הדעות שברכת כורת הברית היא ברכת השבח.

[3] האורחות חיים מקדים ואומר שעל אף שאחרים יכולים לברך המנהג במקומו הוא שהמוהל הוא המברך אך לצד זה כפי שמובא למעלה המוהל לא שותה כלל מהיין.

[4] ראינו לעיל בעיטור שאין התפילה נחשבת הפסק מברכת כורת הברית והגפן, יש שנהגו לשתות קצת מחשש לברכה לבטלה ועל אף שאין צורך לנהוג כך רואים שאין חובה לחבר בין ברכת השבח והתפילה על התינוק. בפרט אם יעשו זאת בסמיכות בסעודה.