רבים מרגישים את הקשר בין המלחמה לבין הפילוג שליווה אותנו חודשים רבים לפניה.
"כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערוותה". הביזוי שלנו כעם, הכישלון שלנו בשלבים הראשונים, נראה כקשור לאיזה בוז וחוסר כבוד עמוק שהיה מונח בינינו, וכמובן שישנם קשרים גם בעולם הסיבתי הריאלי בין הפילוג והביזוי לבין הנפילה הצבאית.
מתוך הבוז צמח כבוד, מתוך הפירוד צמח פרץ של אגודה אחת הנלחמת על חייה ועל כבודה. התעוררות בלבבות של הקשר הקושר את כולנו. לעיתים ללוחמים בחזית קל יותר לחוש את הכבוד ואת האחדות ששבים לעם; בעורף, לא עלינו, חוזרים לעיתים אט אט החרפות, הביזיונות והפירודים, ומתקיימים ממש לצד גילויי הגבורה, האחדות והכבוד העמוק.
ר' נחמן מסביר שלעיתים מראים לבעל תשובה אור גדול בתחילת הדרך, ולאחר מכן האור נאבד ממנו, ועתה הוא צריך לקנות אותו בעמלו. חווינו ואנו חווים את האור המופלא והמאחד שיש בעם הזה, אבל באופן טבעי הוא יסתלק מעוצמה זו, ושנים ארוכות נצטרך לבנות אותו בעמלנו.

איך מייצרים אחדות? איך מחזקים את תנועות האחדות בתוך העם?

אני מבקש להציב עיקרון או שניים, תמונה חלקית ביותר, שאשתדל להרחיבה בה בהמשך. כמובן שמוזמנים להגיב ולדון, הדברים נמצאים בשביל עדיין ב"עיבור".
1. לפני הכל, לשים את האחדות בראש סולם הערכים. "שני דברים יש בעולם ואני אוהבם בלבבי אהבה גמורה ואלו הן תורה וישראל אבל איני יודע איזה מהם קודם אמרתי לו בני דרכן של בני אדם אומרים התורה קדמה… אבל אני אומר ישראל קדמו". התורה, או כל אידיאולוגיה, מגיעות רק על הבסיס של קבלה, אהבה והערכה לקיומו של כל יהודי באשר הוא (איני מדבר על אחדות עם כל באי עולם, שהיא נושא מורכב יותר).
2. "הורדת להבות" זה בעיני העיקרון החשוב ביותר. ישנו משחק חברה, בה הקבוצה כולה מחזיקה חישוק, וצריך להורידו לרצפה. אם מישהו מוריד מהר מדי החישוק יפול לכיוונו. לכן, פעמים רבות החישוק נתקע ואף אחד לא מוריד אותו. אני מרגיש כך עם עוצמת הלהבות של התקשורת וההנהגה. חייבים להתבטא חריף, אדום, זועק, מוקצן – בשביל להישמע. איך מורידים להבות? דורשים בכל דרך ממנהיגינו והמדיה שלנו, לגלות פחות סובלנות לביטויים מוקצנים, פוסלים, מעליבים. מבינים שמאחורי כל נבחר ציבור עמודים עשרות ומאות אלפי אנשים, והם יקרים, ולא הייתי רוצה שישמעו ממני זלזול כה עמוק בהם, ולכן לא אזלזל באופן מדי קשה בנבחר הציבור שלהם.
3. מתוך כך לא להדהד קולות קצה. יש לנו נטייה מוצדקת ללחום כנגד אמירות מקוממות, מסוכנות, מעוותות. אבל, לעיתים עצם המלחמה בהם נותנת להם הד ומבטאת חוסר בטחון בכך שהם בסך הכל קולות קצה, חוסר בטחון במרקם האחדות החזק של העם. כאשר איני מבוהל מקיומם של קולות אלו, אני מחד מביע את סלידתי אולי מהסגנון אבל מאידך לא הופך אותם לכותרת ראשית המחייבת התייחסות, אלא מניח וממקם אותם כהערת שוליים בסיפור הגדול. כל אחד מאיתנו אמנם אדם קטן, אך לדעתי, כל אדם שהוא "סוכן אחדות" מקדם אותה במעגלים הקטנים שלו והיא תלך ותתרחב.
4. לחלוק ולבקר מתוך אמון. היכולת לעמוד על שלי ולבטא את האמת שלי, היא לא רק תנאי לאמת – היא גם תנאי לאחדות. אחדות שמוחקת באופן חריף מדי את היקר לי לא תחזיק. כמו בזוגיות, אם יש צד אחד שמוותר כל הזמן בשביל השלום, עשוי להיווצר אצלו מרמור ודכדוך שבטווח ארוך לא יאפשרו אחדות.

ייתכן שיש בכך שטחיות מסוימת ונאיביות מסוימת, שיש שורשים נוספים לפילוג ושצריך כלים אחרים כדי להתמודד איתם, אני מקווה לחשוב ולכתוב על כך בהמשך, אבל יש לי תחושה, שככל שיותר אנשים יהיו שותפים למסע הזה, לעקרונות האלו, יוכל אט אט לשוב הכבוד לשכון בתוכנו.

מברך את כולם בשמירה, כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך, אני מתפלל לשלומכם בכל מקום שאתם בגשמיות וברוחניות. אלחנן.