לאחר שהתורה מצווה על איבוד עבודה זרה נאמר (דברים יב,ד) "לא תעשון כן לה' אלוהיכם". הספרי (פסקה סא) והגמרא במכות (כב,א) דרשו מכאן "אזהרה למוחק את השם". כלומר שכשם שמצווה לנתץ ע"ז כך אסור למחוק את שם ה'. הדבר נפסק להלכה על ידי הרמב"ם (הלכות יסודי התורה ו,א-ב) "כל המאבד שם מן השמות הקדושים הטהורים שנקרא בהם הקב"ה לוקה מן התורה… ושבעה שמות הם, השם הנכתב יו"ד ה"א וא"ו ה"א והוא השם המפורש, או הנכתב א-דני, וא-ל, א-לוה, וא-להים, וא-להי, וש-די, וצ-באות, כל המוחק אפילו אות אחת משבעה אלו לוקה". בהמשך הפרק מבאר הרמב"ם (בעקבות התוספתא מגילה ב והגמרא בערכין ו,א) מה יש לעשות במקרה שהשם נכתב על חפצים שונים "כלי שהיה שם כתוב עליו קוצץ את מקום השם וגונזו… וכן אם היה שם כתוב על בשרו הרי זה לא ירחץ ולא יסוך ולא יעמוד במקום הטנופת…".

איזה סוג כתב אסור למחוק? התשב"ץ (א,ב) אסר למחוק פסוקים שנכתבו על לוח של מלמדי תינוקות, וכראיה הביא את הגמרא שאוסרת על רחיצת שם שנכתב על בשרו של אדם ומכאן שאסור למחוק גם כתב שאינו מתקיים.

 
שם שנכתב שלא לשם קדושה

ישנה מחלוקת גדולה בין הפוסקים האם אסור למחוק שם שנכתב שלא לשם קדושה. מהיראים לר' אליעזר ממיץ משמע שאין איסור מחיקת השם בשם שנכתב שלא לשם קדושה ודבריו מובאים גם בהגהות מימוניות. דעת התשב"ץ (א,קכז) שם שנכתב שלא לשם קדושת השם אין בו איסור מחיקה, ומביאו הבית יוסף בבדק הבית (רעו) וכן הביא את הסמ"ק הסובר ששם שכתב שלא מדעת מותר למוחקו, וכן פסק הגאון ר' שלמה קלוגר בשו"ת סת"ם (ה) על פי הש"ך. ברם המעיין בש"ך ביו"ד (רעו, ס"ק יב) יראה שלא התיר אלא למחוק לשם תיקון ולא למחוק סתם. המנחת חינוך (תלז) מביא בשם ספר יש-סדר-למשנה שהפרי-חדש סובר שגם שם שנכתב שלא לשם קדושת השם יש איסור תורה וחלק עליו שם אולם המנחת-חינוך כותב: "איני יודע טעמם של הפוסקים שפוטרין מהיכן יצא להם זה, נהי דפסול שם כזה בסתמו מ"מ אפשר הלאו הוא בכל ענין, כמו שאיבוד שם עבודה זרה היא מצווה דכתיב ואבדתם וגו' ואין חילוק, הכא נמי כתבה תורה לא תעשון כן וגו'" ובהמשך דבריו מביא המנחת-חינוך שבחק תוכות שפסול בספר תורה בכל זאת יש פוסקים המחייבים מדין מחיקת השם ומאי שנא. לענ"ד פשט הרמב"ם כדעת הפוסקים שיש איסור בשם שנכתב שלא לשם קדושה.
 
לענ"ד יש להוסיף שישנו הבדל בין שם שנכתב שלא במגמת שם, כמו שכתב יהודה ושכח את הד', לבין שם שנכתב מתוך התוכן של שם ה' שלכאורה יש בזה קדושת השם, וביחוד לדעת המגן-אברהם (רפד) שסובר שדפוס כשר מעיקר הדין לספר תורה, וכן דעת החוות-יאיר (קט) שיש לנהוג בספרי הדפוס קדושה.

 
סיכום

לענ"ד לוח שנכתב בו אחד מן השמות שאינם נמחקים יש לאסור למוחקו שהרי מדובר בספיקא דאורייתא ומסתברת דעתו של המנחת-חינוך ופשט דברי הרמב"ם. כמו"כ מכיון שהשם נכתב מצד תוכנו ולא מחוסר דעת לכן יש סברה נוספת לאיסור, ויש לחתוך את החלק של הלוח בו נכתב השם ולגונזו. וכך שמעתי בשם מו"ר הרב ליכטנשטיין שכן הורה מו"ר הגרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל וכן זכורני שבילדותי כך הורה הרב מן-ההר זצ"ל רבה של בית וגן בירושלים.
 

מאמר זה פורסם לראשונה בעלון 'שבת בשבתו', גיליון 20, פרשת משפטים תשס"ח