כיבוי בגמרא בשבת

שנינו במשנה בשבת (קכ,א): "רבי שמעון בן ננס אומר: פורסין עור של גדי על גבי שידה תיבה ומגדל שאחז בהן את האוּר, מפני שהוא מחרך. ועושין מחיצה בכל הכלים, בין מלאין בין ריקנים, בשביל שלא תעבור הדליקה". הגמרא מבארת שמותר גם במקרה שהכלים ודאי יתבקעו מכיון שזה כיבוי בגרמא, שנאמר (שמות כ) 'לא תעשה כל מלאכה' – עשייה אסורה, אבל גרמא מותרת. הרמב"ם בהלכות שבת (יב,ד) ומרן בשו"ע (שלד,כב) פסקו כדעת רבי שמעון בן ננס, ואילו הרמ"א בשם המרדכי צמצם את היתר הגרמא רק למקום פסידא. אמנם עיין בשו"ת יביע אומר (א,כא,יד) שהביא סיעה של ראשונים ואחרונים שסוברים שהיתר גרמא נאמר רק במקום פסידא, וכך מסיק למעשה.

בספר מנוחת אהבה (ב,א הערה 46) הביא את דברי הרא"ש (שבת ד,ב) שאסר לכסות תבשיל שלא בושל בגלל ש'גורם' למהר את בישולו. מכאן הסיק שהרא"ש והשו"ע (סימן רנז,ד), שהביא את דבריו להלכה, סוברים שגרמא מותר רק במקום פסידא. לענ"ד שיטתו קשה מפני שמפורש בשו"ע כפשט הגמרא שגרמא מותר, ולענ"ד אין להוכיח מדברי הרא"ש כיון שכל בישול הוא ע"י גרמא ולכן לא הותרה אף גרמא בבישול.

כיבוי בגרמא ביום טוב
יוצא איפוא שלנוהגים כרמב"ם וכמרן יש לדון האם מותר לכבות בגרמא בשבת ואילו לדעת הרמ"א מותר רק במקום פסידא, אך יש לדון האם הדין שווה גם ביום טוב.

תוספות במסכת ביצה (כב,א ד"ה והמסתפק) סוברים שגרם כיבוי ביום טוב מותר. הרמ"א (תקיד,ג) פסק להלכה שמותר להעמיד נר במקום שהרוח שולטת כדי שיכבה וביאר הגר"א (הביאו המשנה ברורה) שמותר כיון שזה גרם כיבוי. אמנם דעת המ"א (שם) ושו"ע הרב שדין יו"ט כדין שבת, אבל שער הציון (לא) הקשה עליהם והביא את המאמר מרדכי שאפשר שביום טוב לכו"ע מותר גרם כיבוי לכתחילה. מכיון שאין כאן אלא ספקא דרבנן יש להקל לצורכי יום טוב. וכך הכריע גם ידידי הרב אליעזר מלמד בספרו החדש פניני הלכה על המועדים (עמוד 98).

כיבוי הגז בדרכים שונות

עתה יש לדון מה הוא גרמא. מסבי ר' שמואל הכהן וינגרטן שמעתי ששאל את הגאון ר' צבי פסח פרנק, רבה של ירושלים, האם מותר לכבות על ידי גלישת מים מהסיר. והרב פרנק אמר לו שיכנס למטבח ויראה איך שהרבנית מכבה, ולפי עדותו של סבי כיבו על ידי הגלשה בגרמא. אמנם בספר שש"כ (יג הערה נח) בשם הגרשז"א התיר רק אם נעשה באופן מקרי ובלבד שתהא כוונתו ליהנות מהמים שהוא מחמם.

ברם, היום ישנו את החגז שאפשר להשתמש בו בשני אופנים: האחד, לכוון את החגז עוד לפני ההדלקה בכדי שיכבה אחרי זמן מסוים. והדרך השניה לכוון את החגז אחרי ההדלקה, וההיתר יהיה מבוסס על דין גרמא. אין ספק שלכתחילה יש להעדיף את הדרך הראשונה מפני שכך יוצאים גם ידי שיטת המ"א וסיעתו הסוברים שגרמא ביו"ט מותר רק במקום פסידא וכן ידי שיטת הגרשז"א שמתיר רק באופן מקרי. ברם אם לא סידר את החגז אין ספק שיש להתיר לכוון גם אחרי ההדלקה מדין גרמא כנ"ל.

בספר נצר מטעי (ט) (מובא בשו"ת ציץ אליעזר ו,ח,ט וביביע אומר הנ"ל) התיר לסגור את הבלון של הגז וכך לכבות בגרמא. ובשו"ת שיח נחום (כז) התיר אף לסגור את הברז הראשי במטבח בתנאי שהכיבוי לא יהיה מידי. שורש הדיון הוא האם יש לדמות את סגירת ברז הגז למסתפק מן השמן שבנר שנאסר בברייתא בגמרא בביצה (כב,א) מדין מכבה, או למסיר עץ שלא אחזה בו האור מאגודה של עצים שמותר כמבואר ברמב"ם בהלכות יום טוב (ד,ג). הרב רבינוביץ' סובר שהגז בבלון מוגדר כעץ אחר. לעומת זאת הרב ולדנברג סובר שאין לדמות מערכת גז לחבילת עצים לפי שבגז הכל מצוי בחיבור אחד, וכן דעת שש"כ בשם הרב פרנק. הרב עובדיה יוסף שליט"א בשו"ת יביע אומר (ג,ל) אוסר מכיון שסגירת הברז ממעטת באופן מידי את השלהבת ולכן זה דומה למסתפק מהשמן שבנר. יש להעיר ששיהוי זמן בלבד אינו מגדיר גרמא ואין להתיר לסגור את הברז הראשי מדין גרמא.

סיכום

אין ספק שהחגז המופעל לפני ההדלקה מותר לכל הדעות. אולם ברור שמותר ביום טוב לכבות בגרמא וממילא מותר להפעיל את החגז גם לאחר ההדלקה. כמו כן מותר לכבות על ידי גלישת מים מסיר העומד על גבי הגז, אלא שלדעת הגרשז"א אין להתיר ע"י גרמא באופן קבוע. לכבות על ידי סגירת ברז הגז לענ"ד יש לאסור.