תרופות "אלטרנטיביות" הן תרופות שלא נוסו באופן מדעי אבל במבט פשוט נראה שלפחות בחלק מן המקרים הן מועילות, אף על פי שלא ניתן להסביר את התהליך המדעי.

  
רפואה גמורה

ברור שפרט לשלוש העבירות החמורות, נדחים כל האיסורים שבתורה מפני פיקוח נפש, אלא שהשאלה היא האם מותר לעבור על איסור כדי להשתמש בתרופה שאין תועלתה מוכחת. המשנה ביומא (ח,ו) מביאה מחלוקת: "מי שנשכו כלב שוטה אין מאכילין אותו מחֲצַר-כבד שלו, ורבי מתיא בן חרש מתיר". ישנן שתי דרכים להסביר את המחלוקת. לדעת רש"י התנאים חלקו האם רפואה זו היא "רפואה גמורה". על כך הקשה ר' משה בן חביב (בספרו תוספת יום הכפורים) מדוע לא תחשב רפואה שאינה גמורה כספק פ"נ, שאף הוא מתיר לעבור איסור? ובאמת בר"ן (על הרי"ף) מבואר כי לדעת האוסר אין זו רפואה כלל. לעומת זאת הרמב"ם (בפירוש המשניות) באר את המחלוקת לא על איכות הרפואה אלא בעצם השאלה האם מותר לעבור על איסורים ברפואה סגולית. לדעת האוסר: "אין עוברין על מצוה אלא ברפוי בלבד שהוא דבר ברור שההגיון והניסיון הפשוט מחייבים אותו, אבל הרפוי בסגולות לא, לפי שעניינם חלוש לא יחייבוהו ההגיון, ונסיונו רחוק, והיא טענה מן הטוען בה, וזה כלל גדול דעהו".

 
דרכי האמורי

ביחס לרפואה בסגולות ישנו דיון במשנה ובגמרא בשבת (סז,א) ולדעת אביי ורבא כל דבר שהוא משום רפואה אין בו איסור דרכי האמורי. הרמב"ם בהלכות שבת הכריע כך להלכה. אולם, בספר איסור והתר לרבינו יונה (נט,לה) נפסק (בשם מהר"ם) כי היתר זה הוא רק "אם הרפואה ידועה מותר ואם אין הרפואה ידועה אין בידי להתיר". וכך פסק הרמ"א ביו"ד (קנה) וכן מובא במג"א (שכח,א). מסתבר כי כל הראשונים שהובאו לעיל לא אסרו רפואה שאינה ודאית (שהיא ספק פ"נ) אלא רפואה שכלל אינה ידועה כרפואה. כך הבין גם בשו"ע הרב (שכח,ב וקונטרס אחרון שז,א): "אין מחללין אלא ברפואה שהיא ידועה לכל או ע"פ מומחה וכשהיא רפואה ידועה אף שאין ידוע אם זה יתרפא בה אם לאו – מחללין מספק". לענ"ד, ההגיון שמאחורי סברה זו הוא שכל עוד לא הוכיח הניסיון כי תרופה זו מרפאת אין היא נחשבת הצלה כלל, כמו שהיום לא נמצאות ברשות הרופא תרופות אלא אם נבדקו ואושרו. בניגוד ליוצא עד כאן שרפואה שיש סיכוי שתרפא מותר לעבור על איסור בלקיחתה, סברו כמה מגדולי האחרונים (ר' משה בן חביב, ר' יצחק אלחנן (באר-יצחק או"ח טז) וחלקת-יואב או"ח סד) שרפואת סגולה אמנם אינה אסורה משום דרכי האמורי אבל אינה מתירה לעבור איסורים אחרים.

 
 
תרופה שהניסיון מוכיח והשכל אינו מסביר

 
הרשב"א בכמה מתשובותיו (ח"א,קסו,תיג,תתכה; ח"ד,רמה) סובר כי מותר לעבור איסור גם לשם תרופה שאין להסבירה בשכל. הרשב"א מציג זאת כמחלוקת על הרמב"ם, אבל למען האמת נראה כי גם לדעת הרמב"ם אין "תרופות אלטרנטיביות" נחשבות כרפואה בסגולות. במורה נבוכים (ג,לז) מבואר שרפואת סגולה הינה תרופה שלא אומתה בדרך הניסיון וגם בפה"מ כתב "דבר שניסונו רחוק". ברור שבזמנו לא היו ניסויים אמפיריים כבימינו וה'ניסיון' אותו דורש הרמב"ם הוא התרשמות שלעיתים התרופה מועילה. לכן מסתבר שתרופה שבעבר סייעה לחולים, אע"פ שלא ברור מדוע, בוודאי שתדחה איסורים.

 
סיכום:

כל תרופה שאומתה בדרך הניסיון, גם אם הצלחתה, אינה ודאית ומוסברת נחשבת כ"רפואה ידועה" ומתירה לעבור על איסורים.

מאמר זה פורסם לראשונה בעלון 'שבת בשבתו', גיליון 28, פרשת שמיני תשס"ח