קישור: הקדמה ותוכן לשיעורי הרב רא"ם בבא קמא.

מתוך הקדמת הרב רא"ם:

הלימוד והעיון במסכת בבא קמא – פרק החובל מחייבים התייחסות עמוקה לשאלת היחס בין פשוטו של מקרא לבין מדרשי ההלכה. ישנם תחומי הלכה שבהם מדרשי הלכה יונקים מפשוטו של מקרא ומשלימים את הפשט בדרכים עמוקות. בתחומים אחרים קיימים מדרשים רבים שלכאורה הולכים בכיוון מנוגד לפשוטו של מקרא… אחד מהמדרשים המפורסמים ביותר מסוג זה עומד ביסוד פרק החובל: ציווי התורה הוא להעניש את החובל מידה תחת מידה (שמות כא, כד-כה): "עַיִן תַּחַת עַיִן, שֵׁן תַּחַת שֵׁן, יָד תַּחַת יָד, רֶגֶל תַּחַת רָגֶל, כְּוִיָּה תַּחַת כְּוִיָּה, פֶּצַע תַּחַת פָּצַע, חַבּוּרָה תַּחַת חַבּוּרָה". בניגוד לזה עומד מדרש חכמים, המלמד כי להלכה אין להעניש את הנחבל בעונש פיזי אלא לחייבו ממון.

ישנן שתי דרכים להתמודד עם הפער בין פשוטו של מקרא לבין מדרש ההלכה: דרך אחת רואה במדרש ההלכה את עומק הפשט. לפי שיטה זאת חובת הלומד לעמוד בענווה וללמוד את תכסיס קריאת הפשט על פי כלי המדרש. רבים נקטו בדרך זו. אולם דרך זו קשה ומשאירה פתח לשאלות רבות, כגון: מדוע התורה כתובה במסווה המנוגד לכאורה לדין? האם תביעת הצדק כולה היא רק החובה הממונית?

לפי הדרך השנייה יש לתת משמעות לשתי הפנים: הן לזו של פשט לשון התורה והן לזו של מדרש ההלכה. דרך היושר והאמת אינה לטשטש את ההבדל בין הפשט למדרש אלא אדרבה להתבונן בין השיתין: האם אכן המדרש הוא עומק הפשט או שיש כאן ניגוד שמצריך התבוננות והעמקה, ואז יש להבין לעומק את סיבת ההבדל והניגוד בין הפשט והמדרש. דרך זו תובעת לברר: מדוע דרשו חכמינו ברוח קדשם את ההלכה כך? מניין? ומאידך מדוע הקב"ה נותן התורה בחר למסור לנו בתורה שבכתב את הדין במילים אלו?

לעתים, על אף הניגוד, יש השפעות של מרחב הפשט על קצב ההלכה. בפגישה שהייתה לי לפני כשלושים שנה עם ר' אהרן סולובייצ'יק זצ"ל הוא אמר לי ש'עין תחת עין' כפשוטו זו היא האמת, ותפיסת חז"ל שדרשו 'ממון' זו 'האמת המשפטית'.פגישה זו השפיעה על הרבה מהתורות בשיעורים המובאים בספר זה. בשיעורים בפרק החובל זכינו לגלות שאף על פי שתשלומי 'דמי עין תחת דמי עין' אינם פשוטו של מקרא, בכל זאת נשאר בהלכותיהם רשימו מהאמת של הפשט המשפיע על ניגון ההלכה באמת המשפטית.