שאלה
בעת מלחמה ישנם מצבים שבהם לחייל אין כל זמן להתפלל. אך ישנם מצבים שהוא יכול למצוא מעט זמן ותשומת לב לתפילה מקוצרת (ולא לתפילה מלאה). האם מותר לו להתפלל "הביננו"?
השאלה כפולה:
א. האם בימינו מותר להתפלל "הביננו".
ב. המלחמה הנוכחית היא בזמן שאלת גשמים. האם בשל המלחמה יהיה מותר, למרות זאת, להתפלל "הביננו"?

תשובה
א. תפילת הביננו בזמן הזה
ראשית נדון בקצרה האם מותר להתפלל "הביננו" בזמננו:
במשנה בברכות (ד, ג) חולקים התנאים:
רבן גמליאל אומר: בכל יום ויום מתפלל אדם שמונה עשרה. רבי יהושע אומר: מעין שמונה עשרה. רבי עקיבא אומר: אם שגורה תפלתו בפיו מתפלל שמונה עשרה, ואם לאו מעין שמונה עשרה.
האמוראים נחלקו בדבר נוסחה של "מעין שמונה עשרה":
רב אמר: מעין כל ברכה וברכה, ושמואל אמר: "הביננו ה' א־להינו לדעת דרכיך, ומול את לבבנו ליראתך, ותסלח לנו להיות גאולים, ורחקנו ממכאובינו, ודשננו בנאות ארצך, ונפוצותינו מארבע תקבץ, והתועים על דעתך ישפטו, ועל הרשעים תניף ידיך, וישמחו צדיקים בבנין עירך ובתקון היכלך ובצמיחת קרן לדוד עבדך ובעריכת נר לבן ישי משיחך, טרם נקרא אתה תענה, ברוך אתה ה' שומע תפלה".
בבלי ברכות כט ע"א
רש"י (שם) ביאר כי רב סובר שכל ברכה נאמרת בפני עצמה, אך בקיצור; ואילו שמואל סובר כי את שלוש הברכות הראשונות ושלוש האחרונות אומרים במלואן, וביניהן אומרים את הנוסח המצוטט לעיל שכל ביטוי ממנו מכוון כנגד ברכה.
בהמשך הגמרא מובאת דעת אביי שהיה מקלל מי שהיה מתפלל הביננו, ולכאורה זו מסקנת הסוגיה. אולם תוספות על אתר מציעים שתי דרכים בביאור דעת אביי: אפשר שדבריו כוונו רק כנגד מי שמתפלל הביננו בעיר, אבל בדרך מותר, ואפשר שאביי קילל רק את מי שמתפלל הביננו באופן קבוע או בלא סיבה מיוחדת (זו שיטת הסמ"ג עשה י"ט). גם בהגהות מימוניות נאמר שקללת אביי לא גנזה את תפילת הביננו:
פר"י דקיימא לן כאביי דלייט אמאן דמצלי הביננו ודלא כאמוראין הרבה החולקין ע"ש. אמנם בספר המצות כתב כרבינו המחבר וכתב ואף על גב דלייט אביי אמאן דמצלי הביננו זהו למי שמרגיל עצמו לעשות כן תמיד בלא שום אונס עכ"ל.
הגהות מיימוניות, תפילה ב, ג, אות א
גם הרי"ף (על אתר) לא שלל את תפילת הביננו, אלא צמצם את השימוש בה לשעת הדחק. אין ספק שעבור לוחמים ימי המלחמה הם זמנים של שעת דחק גדול.
גישת הרי"ף והסמ"ג מתאימה למה שפסק הרמב"ם:
בכל תפלה שבכל יום מתפלל אדם תשע עשרה ברכות אלו על הסדר, במה דברים אמורים כשמצא דעתו מכוונת ולשונו תמהר לקרות אבל אם היה טרוד ודחוק או שקצרה לשונו מהתפלל יתפלל שלש ראשונות וברכה אחת מעין כל האמצעיות ושלש אחרונות ויצא ידי חובתו.
רמב"ם, משנה תורה, הלכות תפילה ב, ב
וכן הכריע בטור (קי): "והני מילי בשעת הדחק כגון שהוא בדרך או כיוצא בו", וכן בשו"ע (שם), והרמ"א לא השיג על דבריו. מבין הפוסקים האחרונים פסק כך בשו"ע הרב, וכן הכריע בחיי אדם (כד, לא). וממילא להלכה לכאורה במקרים שבהם אין ביכולת האדם להתכוון יש להתפלל תפילת הבינו.
אולם בביאור הלכה (על אתר) כתב: "וכהיום אין נוהגין להתפלל הביננו מחמת הטרדה", והוא מציע כי הנימוק הוא שמלכתחילה הביננו נתקנה למי שיכול לכוון רק בשבע ברכות במקום תשע עשרה, אולם: "לא נהגו היום בהביננו, שאנו חוששין שאפילו השבע לא יכוין וכענין דכתב הרמ"א… מפני שאם באנו לקצר כהיום מחמת טרדה, לא נתפלל לעולם תפילה שלמה מפני רוב הטרדה בעו"ה". כלומר, היות שהנחת היסוד היא שהיום לא ניתן לכוון בתפילה, אין הצדקה לקיצור התפילה. וכן הסביר ערוך השולחן את העדר המנהג להתפלל הביננו: "…אבל האידנא בלאו הכי אין אנו מכוונים כל כך כמו שכתבתי כמה פעמים, אם כן למה לנו הביננו?".
אולם מי שיעיין במשנה ברורה יראה שבשום מקום בביאוריו לשו"ע לא שלל את תפילת הביננו. לכן מסתבר שבביאור הלכה מטרתו הייתה רק ללמד זכות על כך שאין נוהגים זאת, ובוודאי לא העלה על דעתו לבטלה. גם ערוך השולחן, חרף מה שהובא לעיל, כתב כי צריך ללמד את החיילים היהודים להתפלל הביננו. גם המשנה ברורה פסק לכתחילה להתפלל הביננו אם זמן התפילה יעבור.

נלענ"ד שיש להוסיף שביטול הביננו בטענה שאין יכולת להתכוון, עלול לגרום למתפללים לייאוש מדעת מהחובה להתכוון בתפילה בזמנים כתיקונם. נלענ"ד שחובת מורי ההוראה לחנך לכוונה בתפילה, ולשבץ את הביננו במערכת זו. כלומר יש ללמד שבדרך כלל צריך לכוון בתפילה ואפשר לעשות כך, וכי אכן קיימים מקרים חריגים שבהם אין אפשרות לכוון בתפילה מלאה, ולשם כך נתקנה תפילת הביננו. וכן ראוי שמדפיסי הסידורים לא ישמיטו את תפילת הביננו, על מנת שהאפשרות אכן תהיה זמינה למי שמחמת דחקו אינו יכול לכוון ובודאי במלחמה נוכחית עצם השאלה מראה על יראת שמים של הלוחמים.

ב. תפילת הביננו במוצאי שבת ובזמן שאלת גשמים
לאחר שהכרענו שיש מקום להתפלל "הביננו" בשעת הדחק, עולה שאלת השימוש ב"הביננו" בזמן שאלת גשמים ובמוצאי שבת:

בגמרא מצינו שתי דעות המצמצמות את האפשרות להתפלל הביננו. צמצום אחד הוא מוצאי שבת:
אמר רב נחמן אמר שמואל: כל השנה כולה מתפלל אדם הביננו, חוץ ממוצאי שבת וממוצאי ימים טובים, מפני שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת. מתקיף לה רבה בר שמואל: ונימרה ברכה רביעית בפני עצמה! מי לא תנן, רבי עקיבא אומר: אומרה ברכה רביעית בפני עצמה; רבי אליעזר אומר: בהודאה! – אטו כל השנה כולה מי עבדינן כרבי עקיבא, דהשתא נמי נעביד? כל השנה כולה מאי טעמא לא עבדינן כרבי עקיבא – תמני סרי תקון, תשסרי לא תקון; הכא נמי – שבע תקון, תמני לא תקון. מתקיף לה מר זוטרא: ונכללה מכלל: "הביננו ה' א־להינו המבדיל בין קדש לחול"! קשיא.
ברכות כט א
הגמרא נשארה ב"קשיא", מדוע אי אפשר לומר הביננו במוצאי שבת, באופן שנכלול את ההבדלה בנוסח "הביננו". וממילא צריך לברר האם ניתן בכל זאת לומר הבדלה בהביננו. כפי שנראה מיד בהמשך הסוגיה, הגמרא הניחה שבמוצאי שבת אכן קיימת האפשרות של "ונכללה מכלל".
גם בתוס' (יומא פח ע"א) מצינו שהניחו בפשטות שהקושיה "ונכללה מכלל…" לא נדחתה, וממילא נשארה להלכה.
פשט השיטה של רב נחמן אמר שמואל שמתפללים הביננו גם בימות הגשמים, והוא לא סייג אלא את מוצאי שבת .
ברם רב ביבי בר אביי מצמצם גם את ימות הגשמים:
אמר רב ביבי בר אביי: כל השנה כולה מתפלל אדם הביננו חוץ מימות הגשמים, מפני שצריך לומר שאלה בברכת השנים.
מתקיף לה מר זוטרא: ונכללה מכלל: "ודשננו בנאות ארצך ותן טל ומטר"! אתי לאטרודי. אי הכי, הבדלה בחונן הדעת נמי אתי לאטרודי! אמרי: התם כיון דאתיא בתחלת צלותא – לא מטריד, הכא כיון דאתיא באמצע צלותא – מטריד. מתקיף לה רב אשי: ונימרה בשומע תפלה! דאמר רבי תנחום אמר רב אסי: "טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים – מחזירין אותו, שאלה בברכת השנים – אין מחזירין אותו, מפני שיכול לאומרה בשומע תפלה, והבדלה בחונן הדעת – אין מחזירין אותו, מפני שיכול לאומרה על הכוס"! – טעה שאני.

הגמרא מבחינה בין הבדלה, שהיא בתחילת הברכה, לבין שאלת גשמים: זו, מכיוון שהיא באמצע הברכה אינה אפשרית שכן הבעיה היא טרדה שתגרום לשכחה.
השאלה העומדת בפנינו: האם גם כאשר ברור שלא יטעה אין להתפלל הביננו בימות הגשמים. או בלשון אחרת: האם כאשר ישנם סידורים, שבהם כתוב הנוסח, כולל שאלת גשמים במקומה בתוך הביננו – יהיה מותר להתפלל הביננו אף בימות הגשמים, ולכלול את שאלת הגשמים במקומה?

בירושלמי מפורש שהיו מתפללים הביננו גם בימות הגשמים:
איזהו שבע מעין י"ח? רב אמר: סוף כל ברכה וברכה ושמואל אמרף ראש כל ברכה וברכה אית תניי תני שבע מעין י"ח ואית תניי תני י"ח מעין י"ח. מאן דמר שבע מעין י"ח מסייע לשמואל ומאן דמר י"ח מעין י"ח מסייע לרב. רבי זעירא שלח לר' נחום גבי רבי ינאי בי ר' ישמעאל א"ל איזהו מעין שבע מעין י"ח דשמואל א"ל: "הביננו רצה תשובתנו סלח לנו גואלנו רפא חליינו ברך שנותינו" – אמר ר' חגי: אם היו גשמים אומרים "גשמי ברכה"; אם היו טללים אומרים: "בטללי ברכה"; "כי מפוזרים אתה מקבץ ותועין עליך לשפוט ועל הרשעים תשית ידך וישמחו כל חוסי בך בבנין עירך ובחידוש בית מקדשך ובצמח דוד עבדך כי טרם נקרא אתה תענה כאמור 'והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע' (ישעיה סה, כד) ברוך אתה ה' שומע תפילה" ואומר ג' ברכות ראשונות וג' ברכות אחרונות. ואומר: "ברוך ה' כי שמע קול תחנוני" (תהילים כח ו).
ירושלמי ברכות פ"ד ה"ג; ח"א
בדברי הירושלמי מוצעים שני נוסחים חלופיים ל"הביננו", זה לימות החמה וזה לימות הגשמים. האורחות חיים פסק את הירושלמי להלכה:
כל הברכות שאדם מתפלל בכל תפלה מהג' תפלות הם י"ט כמו שהזכרנו אותם. ומי שהיה לבו דחוק או טרוד. או שקצרה רוחו ולשונו. מתפלל ג' ראשונות וג' אחרונות וברכה א' מעין האמצעיות ויצא בהן ידי חובתו. וזהו נוסחה: "הביננו ה' א־להינו לדעת את דרכיך ומול את לבנו ליראתך וסולח היה לנו ורחקנו ממכאוב ודשננו בנאות ארצך והנפוצים מד' כנפות הארץ תקבץ והתועים בדעתך ישפטו" – ובה"ג כתב "והתועים במשפט על דעתך ישפטו" וכן נראה דעת הר"ש ז"ל – "ועל הרשעים תניף ידיך וישמחו צדיקים בבנין עירך ובתיקון היכלך ובצמיחת קרן לדוד עבדך ובעריכת נר לבן ישי משיחך טרם נקרא ואתה תענה טרם נדבר ואתה תשמע כי אתה הוא עונה בעת צרה ופודה ומציל מכל צרה וצוקה בא"י שומע תפלה". ובירושלמי נמצא נוסח אחר בברכה זו: "הביננו ה' א־להינו ורצה תשובתנו סלח לנו גואלנו רפא חליינו ברך שנתנו בטללי ברכה ובימות הגשמים אומר בגשמי ברכה כי מפוזרים אתה תקבץ ותועים עליך לשפוט ועל הרשעים תשת ידך וישמחו כל חוסי בך בבנין עירך ובחדוש בית מקדשך טרם נקרא וכו'" כמו הנוסח האחר. נראה לפי הירושלמי שמתפללים אותה אפילו בימות הגשמים. וי"א במוצאי שבתות וי"ט שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת ובימות הגשמים שצריך לומר שאלה בברכת השנים אין מתפללין אותה.
אורחות חיים ח"א הלכות תפלה אות קיא
מכך שהביא את דעת בירושלמי בסתם, ואת הבבלי כ"יש אומרים" משמע שפסק את הירושלמי להלכה. וכן עולה מדברי המאירי בשם רבני צרפת:
ובחבורי קצת רבני צרפת ראיתי שכוללים בה שאלה בשם תלמוד המערב: "וברך שנותינו בגשמי ברכה".
בית הבחירה למאירי ברכות כח ע"ב

ג. האם כאשר ברור שלא יטעה יכול להתפלל בימות הגשמים
הכסף משנה מעלה את השאלה, ומביא בשם רבנו מנוח שכשאין חשש טרדה אפשר להוסיף שאלת גשמים להביננו:
במה דברים אמורים בימות החמה וכו'. שם מימרא דרב ביבי בר אביי [אידי בר אבין] וכתב ה"ר מנוח דבגמרא פריך בין אימות הגשמים בין אמו"ש וי"ט ונכלליה מכלל ומשני דילמא אתי לאיטרודי משמע שאם מובטח דלא אתי לאיטרודי רשאי כדאמרינן גבי נשיאות כפים עכ"ל. ובקשתי לו חבר ולא מצאתי.
כסף משנה, תפילה ונשיאת כפים ב, ד
כאמור, מרן מעיד שלא מצא חבר לרבנו מנוח. אומנם מצינו את דעת רבנו מנוח בכמה ראשונים. כך למשל במאירי:
שמא תאמר יכלול בה גם כן הבדלה ושאלה? – מתוך שאין אדם רגיל בה כל כך יבא בה לידי טעות. ומכל מקום אם בטוח בעצמו שלא לטעות והוא שעת הדחק מותר על דעת גדולי המפרשים. ואין הכל מודים בה וקצת גאוני ספרד פסקו שלא לאמרה בימות הגשמים.
בית הבחירה למאירי ברכות כח ע"ב
וכן מצינו בספר המאורות, ובמכתם וברשב"ץ בשם הראב"ד. אומנם גם הפר"ח הצטרף לדעת הכסף משנה:
וכתב ה"ר מנוח דכיון דטעמא משום דילמא אתי לאטרודי, משמע שאם מובטח דלא אתי לאטרודי רשאי, כדאמרינן (ברכות לד ע"א) גבי נשיאות כפים, עכ"ל. ובקשתי לו חבר ולא מצאתי, עד כאן לשון הכסף משנה פרק ב' מהלכות תפלה [הלכה ד]. ואני אומר דכפי מה שכתב המחבר לקמן סימן קכ"ח דין כ' שאעפ"י שמובטח לו שיחזור לתפילתו לא ישא את כפיו אלא אם כן אין שם כהן אלא הוא, שאז ישא את כפיו כדי שלא תתבטל נשיאות כפים, כפי זה אין משם סמך לכאן, ואדרבה הדבר ברור לפי פסק המחבר שאעפ"י שמובטח דלא אתי לאטרודי אינו רשאי. ואפילו לפי מה שכתבתי שם שהעיקר כדברי ה"ר מנוח ואפילו יש שם כהנים אחרים ישא את כפיו, שאני התם דמקיים שלשה עשה, וכן יכול לענות אמן דהוי צורך תפילה כיון שהוא מובטח שחוזר לתפילתו, אבל הכא בברכת הבינינו כיון שחששו רבנן לדילמא אתי לאטרודי מסתברא שאפילו שמובטח דלא מיטריד יתפלל י"ח שלימות דהכי עדיף טפי, והכי נקיטנן.
פרי חדש אורח חיים סימן קי סעיף א
אין ספק שלו עמדו לפני הכסף משנה הסיעה השלמה בראשונים שמתירה להתפלל הביננו בימות הגשמים כאשר מובטח שלא יוטרד, היה פוסק בשעת הדחק להתפלל וביחוד שיש לצרף את דעת הירושלמי והראשונים שפסקו כדעתו של רבנו מנוח.
כמו כן יש להוסיף סברה, שהיום אפשר להדפיס נוסח מותאם לימות הגשמים ולא יהיה שום חשש לטרדה וטעות. סברה זו, שהיום הסידורים מונעים טעות, מצויה אצל ערוך השלחן ביחס לשאלה מתי מותר להתפלל הביננו:
והטור כתב וה"מ בשעת הדחק כגון שהוא בדרך וכיוצא בו וכשיבא לביתו א"צ לחזור ולהתפלל פעם אחרת אבל שלא בשעת הדחק אין לומר אותו עכ"ל ולא הזכיר "שקצרה לשונו מהתפלל" אף ע"ג דעיקר פי' המשנה כן הוא, נ"ל משום דהאידנא שהנוסחא יש בכל הסידורים לא שייך לומר שקצרה לשונו מהתפלל. ורק בזמן הש"ס שהיו מתפללים בעל פה שייך לומר שאין שגורה בפיו ולא בזמה"ז שמתפללין בסידורים.
ערוך השולחן אורח חיים סימן קי
אותו נימוק שמביא ערוך השולחן להגביל את תפילת הביננו, כי אין סיבה ש"תקצר לשונו של אדם מלהתפלל" כאשר יש לפני סידור, הוא הוא הנימוק להתיר הביננו בשעת הדחק גם בימות הגשמים ולא לחשוש לטרדה, שהרי אין סיבה שתקצר לשונו ויטרד או ישכח אם הוא קורא מן הסידור.

סיכום
להלכה ולמעשה, גם בזמננו יש מקום להתפלל הביננו בשעת הדחק.
על בסיס דעת רבנו מנוח וסיעת הראשונים שעמו, כיום שיש סידורים מודפסים הנימוק "שמא יטרד" אינו קיים. לכן, במלחמה הנוכחית כדאי להדפיס נוסח הביננו לימות הגשמים, ולהתפלל מן הנדפס בעת הדחק.
ונתפלל לימים שבהם נוכל להתפלל בנחת כחסידים הראשונים.

נספח א': נוסח "הביננו" לימות הגשמים ולמוצאי שבת בימות הגשמים
לפי האמור לעיל, בימות הגשמים כאשר צריך להתפלל תפילת הביננו, יש לעשות זאת מן הכתב. לכן נצרף כאן את נוסח הכולל שאלת גשמים:

אומר את שלוש הברכות הראשונות במלואן, עד "הא־ל הקדוש" וממשיך:

הֲבִינֵנוּ ה' אֱ־לֹהֵינוּ (במוצאי שבת: הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל) לָדַעַת דְּרָכֶיךָ
וּמוֹל אֶת לְבָבֵנוּ לְיִרְאָתֶךָ
וְתִסְלַח לָנוּ לִהְיוֹת גְּאוּלִים
וְרַחֲקֵנוּ מִמַּכְאוֹב
וּבָרֵךְ שְׁנָתֵנוּ בְּגִשְׁמֵי בְּרָכָה
וּנְפוּצוֹתֵינוּ מֵאַרְבַּע תְּקַבֵּץ
וְהַתּוֹעִים עַל דַּעְתְּךָ יִשָׁפֵטוּ
וְעַל הַרְשָׁעִים תָּנִיף יָדֶךָ
וְיִשְׂמְחוּ צַדִּיקִים בְּבִנְיַן עִירֶךָ
וּבְתִקּוּן הֵיכָלֶךָ
וּבִצְמִיחַת קֶרֶן לְדָוִד עַבְדֶּךָ
וּבְעֲרִיכַת נֵר לְבָן יִשַׁי מְשִׁיחֶךָ.
טֶרֶם נִקְרָא אַתָּה תַעֲנֶה.
בָּרוּךְ אַתָּה ה', שׁוֹמֵעַ תְּפִילָּה.

וממשיך מ"רצה" ואומר שלוש הברכות האחרונות במלואן.

נספח ב': ניתוח הירושלמי והפוסקים בסוגיה בספר עלי תמר
כדאי להוסיף את הסברו הנפלא של בעל העלי תמר איך אפשר לפסוק כירושלמי נגד הבבלי וגם הוא העלה את סברת הסידור להלכה:

…ברם תימא ואיך נניח הבבלי מפני הירושלמי? ונ"ל בזה עפ"י שכותב המאירי ולא הותר לקצר ולומר הביננו במוצ"ש ויו"ט ולא בימות הגשמים שמא תאמר יכלול בה גם כן הבדלה ושאלה י"ל מתוך שאין אדם רגיל בה כ"כ יבא לידי טעות ומכל מקום אם בטוח בעצמו שלא לטעות והוא שעת דחק מותר על דעת גדולי המפרשים ואין הכל מודים בה עכ"ל.
והנה לפי דעת גדולי מפרשים אלו נ"ל שמפני כן תפלת הביננו נתקנה רק לימות החמה מפני שאז דרכו של אדם שיוצא לדרך או משכים העם למלאכתו שבשדות והוא שעת הדחק שאין יכול להתפלל שמנה עשרה ברכות כמ"ש הרי"ף והרא"ש ויש צורך בתפלת הביננו. אבל בימות הגשמים בדרך כלל אין צורך בתפלת הביננו אלא שלפעמים יתכן שיקרה כן שיחיד יהיה לו צורך מפני שעת הדחק מיוחד בתפלת הביננו. ופסק שמואל שאין יחיד יכול לאמרה מפני שאחרי שבדרך כלל לא כלולה בהביננו ברכת גשמים יבא בקלות לידי טעות במילים מועטות שלא יאמר ברכת הגשמים או יאמרו שלא במקומו כמ"ש בב"י ובב"ח ובפרישה סימן ק"י עיין שם. ומכל מקום אם הוא בטוח בעצמו שלא יטעה יכול לאמרה אף בימות הגשמים אף לדעת הבבלי ולפיכך אלו בצרפת שנהגו כהירושלמי סוברים שאין זה בניגוד להבבלי שכן אף לדעת הבבלי אינה אלא עצה טובה ומי שבטוח בעצמו שלא יטעה יכול לאמרה ולפיכך הסתמכו בזה על פשיטותו של הירושלמי שאומרים הביננו אף בימות הגשמים. והנה מ"ש לעיל בנוגע להביננו בימות הגשמים כן י"ל בנוגע למוצ"ש שבדרך כלל במוצ"ש אין שעת בהלה ושעת הדחק ואין צורך בתפלת הביננו אלא ליחיד וי"ל שיטעה וכנ"ל.
אולם לדעת רב ביבי אומר הביננו במוצ"ש שכל שהוא בתחלת הברכה אין בו חשש של טעות ופסקו כמותו קצת גאוני ספרד כמ"ש במאירי. וכזה הוא דעת הירושלמי וכ"ש הוא מברכת הגשמים בימות הגשמים. והנה לפי דעת גדולי המפרשים שאם בטוח בעצמו שלא יטעה אומר אף הביננו אף בימות הגשמים לדידן שמתפללין בסידור הרי הוא כמו שבטוח בעצמו כמ"ש בסימן קכ"ח א"כ יכולים לומר הביננו כדעת הירושלמי אף לדעת הבבלי.
עלי תמר ברכות פ"ד ה"ג