רָאוּי לָאָדָם שֶׁיַּעֲבר וְיֵלֵךְ בְּזֶה הָעוֹלָם בְּכָל הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים וְלִלְמד כֻּלָּם כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה בְּכָל מָקוֹם
כְּמוֹ שֶׁנִּמְצָא הַשָּׂרִים הַגְּדוֹלִים שֶׁהוֹלְכִים וְעוֹבְרִים בַּמְדִינוֹת
וּמוֹצִיאִים הוֹצָאוֹת רַבּוֹת עַל זֶה כְּדֵי שֶׁיּוּכַל אַחַר כֵּן לְהִתְפָּאֵר וְלוֹמַר שֶׁהָיָה בַּמְּדִינוֹת
כְּמוֹ שֶׁדֶּרֶךְ הַשָּׂרִים לְהִתְפָּאֵר וְלוֹמַר: הָיִיתִי בְּוַרְשָׁא וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה
כְּמוֹ כֵן רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה בְּכָל מְקוֹמוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל הַתּוֹרָה
כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהִתְפָּאֵר בָּעוֹלָם הַבָּא שֶׁהָיָה בְּכָל מָקוֹם
דְּהַיְנוּ בְּכָל הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים כַּנַּ"ל
וּלֶעָתִיד בָּעוֹלָם הַבָּא מַזְכִּירִין אוֹתוֹ כָּל מַה שֶּׁלָּמַד בָּעוֹלָם הַזֶּה

פתיחה

יחסו של רבי נחמן ללימוד התורה שונה פעמים רבות מן המוכר. השכחה של הלימוד לא מפחידה אותו, עיקר הלימוד הוא בשביל הנשמה, ומקומה השלם של התורה הוא בכלל בעולם הבא. אך בשיחה זו, נותן רבי נחמן הדרכה מעשית מפתיעה, והוא סומך אותה על משל מוזר עוד יותר…

"כמו שדרך השרים להתפאר"…

בשביל מה נוסעים השרים הגדולים למדינות רחוקות ואקזוטיות? האם הם מבקשים שם משהו באמת? אולי גם, אך רבי נחמן מבחין במאמץ ובהוצאת הממון הכרוכים בנסיעה גם ברצון להתפאר – הייתי גם שם, עיני שזפו את ורשה. בשיחת הסלון הבאה שבה אשתתף, אוכל להפטיר כבדרך אגב "כשהייתי בורשא"…

המשל הזה, שלפחות במבט ראשון הוא לא כל כך מחמיא, מחזק בשיחה זו דרך שמציע רבי נחמן בלימוד התורה. ראוי לאדם לעבור בכל הספרים הקדושים. לפגוש סוגים שונים של כתיבה, עולמות רעיוניים מגוונים, דורות שונים, יוצרים שונים. אין כאן דגש על הצורך לדעת ספרים רבים, אלא "לעבור" בהם, לראות אותם. מהשרים המתפארים בהבל ההיות בורשא, נוכל ללמוד לחיינו, כמה ראוי להתפאר בכך שזכיתי לראות עוד אחד מנופיה של התורה הקדושה. מה הערך בלימוד שכזה?

בעולם הבא מזכירין אותו

נראה שבאמת בעולם הזה השפעת הלימוד הזה לא ניכרת באופן ברור. אך הנשמה מתפארת בכך. כביכול, נופיה הנרחבים של התורה נרשמים בנשמה, נשכחים, לפחות בחלקם, מתודעתו של האדם, אך עדיין עושים רושם. בעולם הבא הם "חוזרים וניעורים". ואולי, זו המשמעות של לימוד כזה כבר בעולם הזה: אם יזכה האדם, יצטרפו כל הנופים שראתה נשמתו לכדי תמונה שתשפיע גם על הכאן והעכשיו שלו.

מה אני לוקח איתי?

רבי נחמן לא עשה הנחות לתלמידיו בהדרכות על התמדה בלימוד התורה. הוא כיוון גם ללימוד קבוע, מסודר, כפי שמופיע ממש בשיחה הבאה [וְרָאוּי לִלְמד כָּל הָאַרְבָּעָה "שֻׁלְחָן עָרוּךְ" כֻּלָּם מֵראשָׁם עַד סוֹפָם כַּסֵּדֶר… וּכְשֶׁיִּגְמר וִיסַיֵּם הָאַרְבָּעָה "שֻׁלְחָן עָרוּךְ" יַחֲזר וְיַתְחִיל לְלָמְדָם כְּסֵדֶר
וְכֵן יִנְהַג כָּל יְמֵי חַיָּיו]. אך הוא פותח גם פתח ללימוד אחר, לימוד שקצת "משוחרר" מהרצון לאחוז, להבין ולזכור הכל. לימוד שיש בו אהבת תורה, רצון להתפאר בתורה, לשמוח במפגש בין הנשמה שלי לבין מרחביה האינסופיים של התורה.