נושאים

שיחות עם שיחות הר"ן – שיחה יא: אין שום תנועה נאבדת כלל 21 בפברואר 2012 | אלחנן שרלו

לפעמים מקננת בנו תחושה ששום דבר לא עובד. כל נסיון, רצון, מחשבה והתחלה נראים לנו כנדונים לכישלון. מניעות מקיפות אותנו מכל עבר. איך אילו נבין שכל נסיון כזה נרשם לזכותנו, כל מחשבה נדבקת בטוב, שלכל פיתול בדרך יש משמעות- המניעות לא יגמרו, אבל נוכל לקפוץ עליהן ולהמשיך קדימה

אַשְׁרֵינוּ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הֵיטִיב עִמָּנוּ מְאד שֶׁזָּכִינוּ לִקְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל
וְאָמַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה עַל שֶׁזָּכָה לִהְיוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
כִּי כַּמָּה מְנִיעוֹת וְכַמָּה בִּלְבּוּלִים וְכַמָּה מַחֲשָׁבוֹת וְכַמָּה עִכּוּבִים. וְסִכְסוּכִים הָיָה לוֹ עַל עִנְיַן הַנְּסִיעָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּמְנִיעוֹת מֵחֲמַת מָמוֹן
וְהוּא קָפַץ עַל כֻּלָּם וְגָמַר הָעֻבְדָּה בִּשְׁלֵמוּת וְהָיָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
וְאָמַר: זֶה אֲנִי מַאֲמִין וְגַם אֲנִי יוֹדֵעַ הַרְבֵּה בְּעִנְיַן זֶה
שֶׁכָּל הַתְּנוּעוֹת וְכָל הַמַּחֲשָׁבוֹת וְכָל מִינֵי הָעֲבוֹדוֹת שֶׁעוֹשִׂין בִּשְׁבִיל אֵיזֶה עֻבְדָּה שֶׁבִּקְדֻשָּׁה אֵין שׁוּם תְּנוּעָה וְאֵין שׁוּם מַחֲשָׁבָה נֶאֱבֶדֶת כְּלָל
וּכְשֶׁזּוֹכִין לִשְׁבּר כָּל הַמְּנִיעוֹת וְלִגְמר הַעֻבְדָּא שֶׁבִּקְדֻשָּׁה
אֲזַי נַעֲשִׂין מִכָּל הַתְּנוּעוֹת וְהַמַּחֲשָׁבוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים שֶׁהָיוּ לוֹ בְּעִנְיָן זֶה, קדֶם שֶׁשָּׁבַר וְעָבַר עַל כָּל הַמְנִיעוֹת
בְּעֵת שֶׁהָיָה מְסֻפָּק וּמְבֻלְבָּל וְהָיָה עוֹמֵד עַל הַמִּשְׁקָל אִם לַעֲשׂוֹת דָּבָר זֶה, וְהַמְּנִיעוֹת הָיוּ מוֹנְעִים אוֹתוֹ מִכָּל צַד
אַחַר כָּךְ כְּשֶׁזּוֹכֶה לַעֲבר עַל כָּל זֶה וְלִשְׁבּר הַכּל
אֲזַי נַעֲשִׂין מִכָּל הַמְּנִיעוֹת וּמִכָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת וְהַתְּנוּעוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים הַנַּ"ל דְּבָרִים עֶלְיוֹנִים לְמַעְלָה בִּקְדֻשָּׁה
וְהַכּל נִרְשָׁם לְמַעְלָה לְטוֹבָה כָּל תְּנוּעָה וּתְנוּעָה שֶׁהָיָה לוֹ מִקּדֶם כַּנַּ"ל
אַשְׁרֵי כְּשֶׁזּוֹכִין לִקְפּץ עַל כָּל הַמְּנִיעוֹת
וְזוֹכִין לִגְמר וְלַעֲשׂוֹת אֵיזֶה עֻבְדָּה טוֹבָה

פתיחה

נושא ה"מניעות" הוא נושא שהעסיק רבות את רבי נחמן. החיים מלאים במניעות, בלבולים, עיכובים, כשלונות חוזרים ונשנים, קשיים כלכליים. במקומות אחרים, מדבר רבי נחמן על ההתמודדות עם המניעות, על הדרך להתגבר עליהן (נראה שרבי נחמן פוטר כאן נושא זה כלאחר יד – "והוא קָפַץ עַל כֻּלָּם וְגָמַר הָעֻבְדָּה בִּשְׁלֵמוּת… ". נראה ששיחה זו שונה: אין כאן כל כך הצעה כיצד להתגבר על המניעות, אלא כיצד להתבונן בהם כחלק מתהליך של טוב, למצוא בהם את הברכה. כי באמת, לפעמים אני משקיע כל כך הרבה מאמץ בפרויקט כלשהו, בתוכי או מחוצה לי, מתמודד עם אינסוף פקקים, עיכובים ומניעות, ובסוף אני שואל את עצמי: זה היה שוה? ובעיקר – האם היתה משמעות לכל הסבל הזה, כל המאמץ הסיזיפי הזה?

"זה אני מאמין וגם אני יודע הרבה…"

שום דבר לא נאבד, אומר רבי נחמן. אפילו המחשבות והמאמצים, ההתגברויות הקטנות, שינויים של "חוט השערה" שעשיתי בדרך – "אין שום מחשבה נאבדת כלל". כשאני נתון בתוך המאמץ, בתוך מצב שבו כלל איני יודע אם אצליח, אם רצוני יצא לפועל – מזכיר לי רבי נחמן ש"הַכּל נִרְשָׁם לְמַעְלָה לְטוֹבָה, כָּל תְּנוּעָה וּתְנוּעָה שֶׁהָיָה לוֹ מִקּדֶם". יכול להיות שהדבר יהיה ניכר רק לאחר שאצליח, ש"אשבר" את כל המניעות, אתגבר עליהן ואגיע לידי. יכול להיות שרק מראש ההר אפשר לראות איך כל סיבוכי השבילים, הפיתולים והטעויות הביאו אותי שלם ליעדי. אך לרבי נחמן יש ודאות – כל פיתול ופיתול בדרך הוא בעל משמעות, נרשם לטובה. דרושה כאן גם אמונה, אמונה שכך הם הדברים, ויש כאן גם ידיעה – רבי נחמן יודע שכך הם הדברים. אולי הניסיון יכול ללמד אותנו, שאכן, אחר שמצליחים, כל המניעות והקשיים מקבלים פתאום משמעות, תורמים שמחה שבהצלחה.

מה אני לוקח איתי?

הרבה פעמים מקנן בי הספק – האם יש משמעות לכל המאמצים? גם אלו שנראה כאילו לא מניבים תוצאות? האם יש משמעות גם ליום שהכל לא הולך בו? רבי נחמן מציע להתבונן בחיים מתוך האמונה ששום דבר לא לריק. אין אפילו בדל מחשבה, בדל מאמץ .שלא נרשם למעלה, מצטרף לטוב שאני עושה בחיי. אנו מבקשים בתפילה "למען לא ניגע לריק"[1], שלא תהיה יגיעתנו חסרת משמעות. רבי נחמן תולה את הדבר בתודעתנו ואמונתנו – אם אני יודע שאיני יגע לריק, שיש משמעות לכל יגיעה, "אזי נעשין מכל המניעות והבלבולים דברים עליונים למעלה"…

[1] על פי ישעיה סה כג.