מעוברת 
בגמרא בפסחים (נד,ב) מובא "דרש רבא: עוברות ומניקות מתענות ומשלימות בו, כדרך שמתענות ומשלימות ביום הכיפורים". וכך פסקו הרמב"ם בהלכות תענית (ב,י) והשו"ע (תקנד). כיון שמותר לחלל שבת כדי להציל עוברים, אין ספק שאין לצום כאשר רופא סובר שהדבר מסכן את ההריון. באופן עקרוני קובעים רוב הרופאים כי אם מדובר בהריון תקין ניתן לצום בתשעה באב. ולכן, ניתן לפטור מעוברת מתשעה באב רק כמקרה פרטי ואין לחשוש לאותם רופאים האומרים כי כל הריון אוסר את הצום.

ביום הכיפורים, שהוא מדאורייתא, נקבע שמותר להאכיל אישה בהריון המתאווה למאכל במיוחד, וק"ו ביחס לתשעה באב שאינו אלא מדרבנן. כמו"כ מובא בשמו של הגר"א נבנצל שליט"א שגם אם חשה האישה סחרחורות ובחילות מותר לה לאכול ולשתות.

מקרה נוסף בו חייבת האישה לשתות (ללא שיעור) הוא לאחר תחילת הצירים, כיון שהגעה ללידה כאשר היא מיובשת מסכנת אותה.

יולדת
בתשעה באב גם חולה שאין בו סכנה מותר לאכול ולשתות. הרמב"ן (בספר תורת-האדם) פסק שחיה (יולדת) נחשבת לחולה בשלושים הימים הראשונים שלאחר הלידה. הטור והשו"ע (תקנד) הלכו בעקבות הרמב"ן, והרמ"א רק סייג זאת שכל עוד אין בדבר צעד גדול נהגו להתענות אך חתם סייג זה במילים "והמיקל לא הפסיד". אולם המשנה-ברורה צמצם את דברי הרמ"א וקבע כי בשבעת הימים הראשונים אין ליולדת להתענות אפילו אינה מרגישה כל צער.

מינקת 
ביחס לאם הרי שעליה להתענות כל זמן שאין היא מגיע לגדר של חולה שאין בו סכנה. אולם, לגבי התינוק קיים חשש כי בשל הצום לא תוכל האם להניקו. בביאור-הלכה (תריז) מובא בשם "דבר-שמואל" שאם התינוק יכול לינוק רק מהאם ולפיכך התענית מסכנת אותו אין לאם להתענות אפילו ביום הכיפורים (וכן מובא בשערי-תשובה). באופן פשוט הדברים אמורים רק לגבי ילד חולה, אולם הגמרא (יבמות קיד,א) קבעה ש"סתם תינוק מסוכן אצל החלב". לכן, פסק הגר"א נבנצל כי אם יש חשש שבעקבות התענית יפסק חלב האם מותר לה לשתות בשיעורים אפילו ביום הכיפורים ובייחוד בימים החמים של ארץ ישראל (מקראי-קודש ליום הכפורים עמ' רט). ברם, היות שהרחבת הדין גם למקרים בהם התינוק בריא תלויה במחלוקת הפוסקים, נלענ"ד שאין להקל בסתם באבלות על חורבן בית מקדשינו. ומן הראוי שלא תצא האם למקומות חמים ותישאר במקום ממוזג, וכך תוכל לצום כל עוד לא יגרום הדבר לחולי (או חולשה) לה או לתינוק.

אכילה לשיעורים
מעיקר הדין אין דין שיעורים בתשעה באב. אולם, בביאור-הלכה (תקנד) הובא בשם ספר "פתחי-עולם" כי כאשר התירו לאכול בתשעה באב, בשל חשש ממגיפת החולירע, יש לאכול לשיעורים במקומות שהמגפה אינה עזה. דין זה נאמר לגבי היתר רחב יותר, של אכילה לשם מניעת מחלה, ולא כבמקרים כאן שהם דינו של מי שכבר חולה, שלגביו כלל לא נגזרה תענית. ובכל זאת, מחמת חשיבותה של התענית על החורבן יש מידת חסידות לאכול פחות פחות מכשיעור.

לסיכום: 
מעוברת – לא תצום אם יורה כך הרופא, או שתרגיש חולי או בעת הצירים.

יולדת (בשלושים הימים הראשונים) – לדעת השו"ע לא תצום, לדעת הרמ"א לא תצום אם תרגיש צער; ובשבעת הימים הראשונים לא תצום בכל מקרה.

מינקת – לא תצום אם היא או התינוק מרגישים חולי ולפי הגר"א נבנצל גם אם יש חשש שייבש חלבה. מכל מקום, תשתדל להישאר במקום ממוזג על מנת שתוכל לצום כמה שאפשר.

ונתפלל שכל המתאבל על ירושלים יזכה ויראה בבניינה.

מאמר זה פורסם לראשונה בעלון 'שבת בשבתו', גיליון 40, פרשת דברים תשס"ז