האדם הפועל, היוצר והמשפיע בטוח שהוא שולט ובוחר בכל מה שהוא עושה. זעקתו של מרדכי במגילה מזכירה לנו ש´סוף מעשה במחשבה תחילה´ היא תכונה אלוקית ולא אנושית. דווקא בחודש אדר אנחנו לומדים שללא בקשה, זעקה והתבטלות לפני הבורא מעשי האדם הם כמעט ולא יעילים אל מול השתלשלות הנהגת הייחוד במציאות

פורים – ברית המילה של משה

במשה רבינו מתקיימת בחינת הנאמר בירמיהו: " בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ וּבְטֶרֶם תֵּצֵא מֵרֶחֶם הִקְדַּשְׁתִּיךָ…". בלידתו של משה נאמר (שמות ב', ב'): "וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים". ודורשים חז"ל בגמ' בסוטה (י"ב, ע"א): "תניא, ר"מ אומר: טוב שמו; ר' יהודה אומר: טוביה שמו; רבי נחמיה אומר: הגון לנביאות; אחרים אומרים: נולד כשהוא מהול; וחכמים אומרים: בשעה שנולד משה – נתמלא הבית כולו אור, כתיב הכא: ותרא אותו כי טוב הוא, וכתיב התם: וירא אלהים את האור כי טוב".

מכלל שיטות התנאים אנו רואים שמשה נולד עם תכונות סגוליות בעצם היצירה. משה נולד בז' באדר וממילא ברית המילה של משה התרחשה לכאורה ביום י"ד. אבל משה נולד מהול, וממילא בי"ד אין ברית מילה בפועל אלא הטפת דם ברית. ענינו של פורים הוא ביטול הצד הבחירי המתבטא במעשה האדם, וגילוי הנקודה הסגולית האלוקית בעצם הבריאה, זהו סוד "עד דלא ידע …". ולכן ברית המילה של משה אינה מתקיימת על ידי מעשה, אלא על ידי גילוי הקדושה.

סוף מעשה במחשבה תחילה

סוף מעשה במחשבה תחילה היא מידתו של ריבונו של עולם. אדם שהוא בעל כוחות יצירה, יצירותיו אינן סוף מעשה במחשבה תחילה, אלא התחדשות וגילוי בכל רגע ורגע. אדם שאצלו הכול הוא סוף מעשה במחשבה תחילה – הוא אדם חסר יכולת יצירה. אדר מופיע בסוף השנה, והרעיון המרכזי במגילת אסתר הוא גילוי הנהגת הייחוד. אע"פ שבמגילה אין התערבות אלוקית בחוקי הטבע כמו בגאולת מצרים יש ביכולתנו לראות במגילה את הנהגת הייחוד, מכיון שכאשר מתבוננים על מכלול האירועים לכל אורך סיפור המגילה, רואים כיצד כל פרט הונהג על ידי הנהגת היחוד, ואיך במבט כולל ניתן לראות אצל ריבונו של עולם סוף מעשה במחשבה תחילה. ר' נפתלי מרופשיץ אומר שאדר הוא בסוף השנה, ולכן הוא בבחינת סוף מעשה במחשבה תחילה.

לאור הדברים הללו מובן מדוע פורים הוא באדר הסמוך לניסן, מעבר לסיבות המופיעות בגמרא. ניסן מבטא את תחילת הנהגת הייחוד ביחס לעם ישראל, ואדר מגלם בבואה של סוף הנהגת הייחוד.

הרמח"ל לימד אותנו בכל כתביו את "סוד המסיבות המתהפכות", כלומר שריבונו של עולם מנווט את העולם בהסתר כדי שיגיע ליעודו, גם אם בגלוי הדברים נסתרים מאתנו. מגילת אסתר ששם ה' איננו מוזכר בה מגלה לנו שגם אם ההנהגה האלוקית אינה גלויה, ריבונו של עולם מוביל את העולם להגיע ליעודו, וישנם דברים שאינם תלויים בבחירה האנושית, אלא בצד הסגולי של עם ישראל, וברצון האלוקי הנעוץ בראשית הבריאה.

זעקת הבנים

אחד התיאורים המרכזיים שבולטים במגילה הוא תיאור הזעקה של מרדכי, והפסוקים שיוצרים את המהפך במגילה הם: "(יג) וַיֹּאמֶר מָרְדֳּכַי לְהָשִׁיב אֶל אֶסְתֵּר אַל תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ לְהִמָּלֵט בֵּית הַמֶּלֶךְ מִכָּל הַיְּהוּדִים: (יד) כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת". על מנת להיות שותפים בהנהגה האלוקית, אנחנו צריכים להיות בטלים לריבונו של עולם. הצעקה היא שלב שבו האדם מבין שהגאולה אינה תלויה בו, והוא זועק לאביו שבשמים שיחזור לזירה מכוח היותו אבינו ולא מכוח זכותנו. מרדכי אומר לאסתר שאם היא תמשיך להחריש, ולא תגיע להכרה הפשוטה של הזעקה, היא לא תהיה חלק מהגאולה, מפני שהגאולה אינה תלויה במעשיה, אלא ברצון האלוקי.

גם בדורנו הגיעה העת שנבין שתהליך הגאולה אינו תלוי רק במעשינו, ושעלינו לזעוק ולהתבטל בפני הנהגת הייחוד והממשלה, ולמסור את נפשנו בחיינו מתוך התבטלות להנהגת הייחוד. נתפלל שריבונו של עולם יראנו נפלאות, ויחיש את גאולתנו ואת פדות נפשנו מצד הרצון האלוקי הנעוץ בראשית הבריאה.

מתוך עלון 'דבש מסלע', גיליון 52, אדר תש"ע