מה הוא מעמדם של כהנים בזמן הזה, כשאין להם "מגילות יוחסין". שאלה זו נוגעת הן להיתר גרושה לכהן והן לשאלת חידוש עבודת המקדש?

שאלה: מה הוא מעמדם של כהנים בזמן הזה, כשאין להם "מגילות יוחסין". שאלה זו נוגעת הן להיתר גרושה לכהן והן לשאלת חידוש עבודת המקדש?

תשובה:

יסוד החזקה

הריב"ש בתשובותיו (צד) כותב: "הכהנים שבדורינו אין להם כתב יחש אלא מפני חזקתן נהגו היום לקרוא ראשון בתורת כהן". לאור זאת יש לעמוד על טיבה של החזקה המדוברת.

בגמרא בקידושין (פ,א) מובאת מחלוקת האם היכרכות של ילדים אחרי אישה מהווים אינדיקציה לכך שהיא אמם. לשיטת ר"ל השייכות הזו מוגבלת לאכילת תרומה ואילו לשיטת רבי יוחנן יש כאן אינדיקציה לייחוסם אליה, אפילו לאכילת קודשים במקדש.  הגמרא מסבירה ששיטת רבי יוחנן נובעת מכך שבכל דיני תורה אנו סומכים על החזקות, ואפילו בענייני נפשות. בהלכות איסורי ביאה  הרמב"ם הכריע שדנים על פי חזקה (פ"א, ה"כ): "מי שהוחזק בשאר בשר דנין בו על פי החזקה, אף ע"פ שאין שם ראיה ברורה שזה קרוב ומלקין ושורפין וסוקלין וחונקין על חזקה זו… ראיה לדין זה מה שדנה תורה במקלל אביו ומכה אביו שיומת ומנין לנו ראיה ברורה שזה אביו אלא בחזקה כך שאר קרובים בחזקה". ולכאורה כמו שהילד יודע שאביו הוא אביו אל פי אביו כך הכהנים יודעים על כהונתם מאביהם והחזקה הזאת, שרלוונטית אפילו לדיני נפשות בוודאי מקנה להם , מעמד של כהנים.

מה דין כהנים המיוחסים רק לנשיאת כפיים לעניין עבודה?

דברי הרמב"ם נוגעים לעצם החזקה שאדם הוא בנם של הוריו. אולם בימינו חזקת הכהונה היא רק לעניין נשיאת כפיים ולפדיון הבן. האם מי שהוחזק בכך גם נאסר בגרושה וכשר לעבודה במקדש? הגמרא (כתובות כד ע"ב) מביאה מחלוקת אם מי שהוחזק לנשיאת כפיים נחשב ככהן ליוחסין  ומביאה ברייתא "הרי אתם בחזקתכם, במה הייתם אוכלים בגולה? בקדשי הגבול, אף כאן בקדשי הגבול" אך אח"כ הגמרא מסייגת את הדברים ואומרת שבמקרה של עולי בבל "הורעה חזקתם" של הכהנים ולכן היא מוגבלת. רש"י הסביר: "… דהא ריע חזקייהו שהרי הכל רואין שאר כהנים אוכלין קדשי המקדש והם אינן אוכלין יש כאן היכר גדול שיש בהן צד פסול אבל שאר בני אדם כגון בזמן הזה לעולם מעלין מנשיאות כפים ליוחסין". ור"ת (בתוספות על אתר) תלה זו בייחוסה של המשפחה הספצפית שבה עוסק הפסוק. מכל מקום, לכאורה מפשט תשובת הגמרא ומדברי רש"י ור"ת נראה שהמסקנה שבאופן עקרוני חזקת נשיאת כפיים יכולה להיות חזקה כללית לכהונה, אם אם בעיות חריגות.

שיטת הרמב"ם – חזקה אינה מאפשרת עבודה

אלא שהרמב"ם בהלכות איסורי ביאה (פ"כ) ובהלכות תרומות (ו, ב) פסק שאין מעלין מנשיאת כפיים לכהונה. כל זה ביחס לעבודה ואכילת קודשים, אבל ביחס לאיסור גרושה פוסק הרמב"ם  בהלכות איסורי ביאה (כ, יג): "מי שבא בזמן הזה ואמר כהן אני אינו נאמן ואין מעלין אותו לכהונה… אבל אוסר עצמו בגרושה וזונה וחללה ואינו מטמא למתים ואם נשא או נטמא לוקה, והנבעלת לו ספק חללה".

שיטות האחרונים – חזקה מאפשרת עבודה במקום שאין כהנים מיוחסים

גם ביחס לשיטת הרמב"ם יש מקום לדון. מדוע שלא נסמוך על החזקה, כבכל התורה כולה? הרי גם הרמב"ם מודה שמלקים את המוחזק ככהן הנושא את הגרושה, והרי לכאורה מדובר בספק. אלא שמסתבר שכל עניין העבודה בכהנים מוחזקים היא רק מצד מעלת היוחסין, כלומר לעדיפות הכהנים המיוחסים על אלו שאינם כאלה. אולם לעצם העניין – היכולת לעבוד כשאין כהנים אחרים מיוחסים – הרי שהחזקה תקפה, ממש כשהם שהיא תקפה לדיני עונשים.

סברה זו הועלתה על ידי הרבי צבי הירש קלישר שדן בכך בחליפת מכתבים עם רבו, רבי עקיבא איגר. רע"א חלק עליו וסבר שיש צורך בכהנים מיוחסים, בדיון זה לקח חלק גם החתם סופר, חתנו של רע"א, והוא נטה לשיטתו של הרב קלישר והסתמך בכך על רבי יחיאל מפריס. לשיטת החת"ס הבעייה של כהנים המוחזקים בנשיאת כפיים בלבד היא אכילת קדשים ולא עצם העבודה במקדש (אם אין כהנים מיוחסים), שהרי עבודת חלל כשירה בדיעבד. (חליפת המכתבים כולה נתפרסמה בספר 'דרישת ציון' לרב קלישר, ב'מאמר העבודה' וראו גם בשו"ת חת"ס יו"ד רלו)

סיכום

בכל התורה כולה סומכים על חזקות וכך גם ביחס לקדושת הכהונה. לכן פוסק הרמב"ם שמלקים כהן שנושא גרושה. ביחס לעבודה אם ייבנה המקדש, לכאורה ישנה בעיה של כהנים שאינם מיוחסים, אלא שהחתם סופר ועוד מגדולי ישראל סברו שזו רק מעלה ביוחסין. כיום, כשאין כהנים מיוחסים, הייחוס לא יעכב את העבודה שמעיקר הדין סומכים על החזקה.

התשובה התפרסמה בעלון 'שבת בשבתו', פרשת בא תשע"ב, גיליון 1409