בשנים האחרונות החלו רבים להטיל תכלת המופקת מחילזון הארגמון. כנגד עניין זה עלו מספר טענות – חלקן שוללות את עצם הזיהוי וחלקן את היכולת לחדש את המצווה בזמננו. מה יש לענות על טענות אלו?

שאלה: בשנים האחרונות החלו רבים להטיל תכלת המופקת מחילזון הארגמון. כנגד עניין זה עלו מספר טענות – חלקן שוללות את עצם הזיהוי וחלקן את היכולת לחדש את המצווה בזמננו. מה יש לענות על טענות אלו?

תשובה:

זיהוי ה'ארגמון קהה הקוצים' כחילזון התכלת:
זיהוי זה מתאים למקורות חז"ל, לעדויות ספרותיות מתקופת יוון ורומא, ומהממצאים האריכולוגיים. ההתאמה בין סוגי המקורות השונים מהווה ראיה ודאית לזיהוי. סיכום מפורט נכתב על ידי ידידי הרב שמואל אריאל בחוברת מאמרים בנושא התכלת (בהוצאת ישיבת בית ועד לתורה, עתניאל).

הטענה כי ישנה מסורת השוללת את הזיהוי:

יש שכתבו (בשם בית הלוי, ובדורנו על ידי הרב אלישיב זצ"ל) כי ישנה מסורת של גדולי ישראל ששללו את זיהוי התכלת. אך ביחס לארגמון אין כל מסורת מכיוון שעד לפני כחמש עשרה שנה לא הצליחו ליצר תכלת מן הארגמון.

תקפותן של ראיות ארכיאולוגיות בחידוש מצוות:

הגרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל (בספרו 'שיעורים לזכר אבא מרי') מביא בשם זקנו ר' יוסף דב הלוי (בעל בית הלוי) שהתנגד לחידוש התכלת על ידי האדמו"ר הגאון מרדזין משום:
שאין ראיות וסברות יכולות להוכיח שום דבר במילי דשייכי למסורת של 'שאל אביך ויגדך'. שם אין הסברה מכריעה כי אם המסורת עצמה. כן ראו האבות וכך היו נוהגים וכך צריכים לנהוג הבנים.

הגרי"ד מביא ראיה מדברי הגמרא בזבחים (סב,א) שנפסקה ברמב"ם בהלכות בית הבחירה (ב,ד) על שלושה נביאים שהעידו על מקום המזבח וגודלו, שהם לכאורה עניינים היסטוריים. מכך הוא מסיק שרק לנביא יש כוח להחזיר מסורות שאבדו.

אולם, דברי הגרי"ד קשים ולענ"ד יש להקשות על שיטתו:
א. אם אכן התכוון הרמב"ם ללמד יסוד כה משמעותי ביחס לאופיין של המסורות ודרכי חידושן – הדבר היה צריך להופיע באחד המקומות בהם הוא דן ביסודות תורה שבעל פה, ולא כהלכה צדדית בהלכות בית הבחירה.

ב. בפתיחת אותה סוגיה בזבחים נאמר כי מקום הבית נלמד מ"צורתו". רש"י (על אתר) הסביר כי הכוונה ל"יסודות החומות". כלומר, כשיש שרידים ארכיאולוגיים לומדים מהם, ורק כשאין ראיות כאלו (כמו ביחס למזבח שאין לו שרידים) יש צורך בנביא.

ג. דברי הגמרא מובאים כסיפור ולא כהלכה פסוקה, וכך גם ציטטם הרמב"ם. במילים אחרות, הם רק מתארים את המציאות ואין להסיק מכאן שאילולא הנביאים לא יכלו לבנות מזבח. בדומה לכך, בגמרא בשבת (טו,א) יש מסורת משום "שני גרדיים משער האשפתות" על מסורת בדיני מקווה האם יעלה על הדעת שרק גרדיים יכולים להעיד בעניין זה?

ד. גם אם בעניין המזבח יש צורך בנביא או מסורת – אין להוכיח מכאן על כל חידוש מסורת. בספרי בדברים (כב) מצאנו:"יכול תמתין עד שיאמר לך נביא? תלמוד לומר 'לשכנו תדרשו ובאת שמה' דרוש ומצוא ואחר כך יאמר לך נביא". רואים מכאן שהבירור הראשוני הוא באופן פשוט על פי סברות ועל פי המציאות, ורק בנוגע למקום המקדש יש צורך גם בנביא (כמו שמתואר בגמרא בזבחים).

ה. בתשובות המהרי"ל החדשות (ה) דן בשאלת הטלת ציצית בבגד פשתן ובתוך דבריו מתייחס לאפשרות חידוש התכלת: "כ"ש למאי דכתב סמ"ג (עשה כו) דאותו דג חלזון הוא בים המלח וכתב סימנין, בקל היה לעשות תכלת…".

ו. בדיון על מחלוקת רש"י ור"ת בסדר הפרשיות בתפילין מביא הבית יוסף (או"ח לד) בשם הסמ"ג והמרדכי עדות על תפילין ישנים שנמצאו "בקבר יחזקאל" כשיטת רש"י. במילים שלנו היינו אומרים שהבית יוסף מתבסס כאן על ראיה ארכיאולוגית על מנת להכריע במחלוקת הלכתית.

חשש יוהרה:

יש הטוענים כי בגלל שבעבר לא הטילו תכלת, הרי שבהטלתה כיום יש חשש ליוהרה והוצאת לעז על הראשונים שלא קיימו את המצווה. לענ"ד, זו טענה מוזרה מאוד. עם חלוף השנים נוצרות הזדמנויות לקיים מצוות שלא היה ביד הקדמונים לקיימן. וכי יעלה על הדעת שלא נקיים מצוות התלויות בארץ בגלל שזה מוציא לעז על אבותינו בגלות? וכי יעלה על הדעת שלא נקיים את מצוות המקדש בבניין הבית שיבנה במהרה בימינו?

התכלת והמקדש על פי האר"י:

ישנה טענה כי על פי דברי האר"י קיום מצוות תכלת תלוי בבניין המקדש. מעבר לדיון האם דברי קבלה יכולים לבטל קיום מצווה מדאורייתא, והאם בדברי האר"י יש מקור לטענה זאת, גם לדעת האר"י ברור שאחרי החורבן עדיין נהגה התכלת במשך כמה דורות, וזאת בגלל הארת המקדש. היות שאנו נמצאים בסוף האלף השישי, שיש בו כבר תחילת התהליך של הבית השלישי בסוד הראשית הנעלם, הרי שגם בזמננו ניתן לדבר על התכלת כחלק מהארת המקדש.

סיכום :

אין ספק שהגיע העת לקיים מצוות ציצית בשלמותה על ידי הטלת תכלת בציצית.

התשובה התפרסמה בעלון 'שבת בשבתו', גיליון 1453, פרשת מקץ תשע"ג