א. משחר ימיו, הופיע השופר בהקשרים של מלחמה.

אדם השומע קול שופר, נאחז בראש ובראשונה בחרדה. כמו אזעקת "צבע אדום", מבשר קול השופר על צרה קרבה, על האויב הנמצא בשער. "אִם יִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ"?!. עד כדי כך הפך השופר לסמל לחרדות המלחמה, שבדורו של ירמיה הנביא מבקשים פליטי החורבן לגלות למצרים, מקום שם הם מקווים לא יצטרכו יותר לשמוע קול שופר – "לֹא, כִּי אֶרֶץ מִצְרַיִם נָבוֹא, אֲשֶׁר לֹא נִרְאֶה מִלְחָמָה וְקוֹל שׁוֹפָר לֹא נִשְׁמָע וְלַלֶּחֶם לֹא נִרְעָב וְשָׁם נֵשֵׁב". חלק גדול מהפחד המתלווה למלחמה קשור ב"קול הקרנות", "אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם… ואל תחפזו – מקול הקרנות" (ספרי דברים קצב).

אולם, השופר איננו רק אזעקת החירום והפחד. הוא גם שופר ההיאספות, מציאת הכוחות והגבורה, והיכולת לצאת ולהשיב מלחמה. "להעביר צד" את הפחד. "וְרוּחַ ה' לָבְשָׁה אֶת גִּדְעוֹן וַיִּתְקַע בַּשּׁוֹפָר וַיִּזָּעֵק אֲבִיעֶזֶר אַחֲרָיו". שופר שמעורר את הכוחות הקיימים באדם ובעם, וקורא אותם לקום על רגליהם ולשנות את מצבם:

"ובשופר הגדול תקע …
עד שרשי הנשמות…
ויתעוררו הנרדמים
ניני האריות…" (מתוך שיר של הרב קוק)[1]

ב. לצד קול השופר, מופיעות במלחמות ישראל גם החצוצרות. (ט) וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת וְנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם: במדבר פרק י פסוק ט – י. החצוצרות מזכירות ש"מלחמות ה' אדוני נלחם" (שמואל א כה כח).  המלחמה עלולה ליצור תחושה שה' עזבנו, בעיקר כאשר אנו ניגפים לא עלינו בפני האויב, כפי שמתאר זאת דוד המלך בספר תהילים "(י) אַף זָנַחְתָּ וַתַּכְלִימֵנוּ וְלֹא תֵצֵא בְּצִבְאוֹתֵינוּ: (יא) תְּשִׁיבֵנוּ אָחוֹר מִנִּי צָר וּמְשַׂנְאֵינוּ שָׁסוּ לָמוֹ… (יד) תְּשִׂימֵנוּ חֶרְפָּה לִשְׁכֵנֵינוּ לַעַג וָקֶלֶס לִסְבִיבוֹתֵינוּ: תהלים פרק מד פסוק י – טו. קול השופר והחצוצרה מזכירים אותנו לפני ה', מעוררים את הקשר והברית שבינינו: (יח) כָּל זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ וְלֹא שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ… (כד) עוּרָה לָמָּה תִישַׁן אֲדֹנָי הָקִיצָה אַל תִּזְנַח לָנֶצַח: (כה) לָמָּה פָנֶיךָ תַסְתִּיר תִּשְׁכַּח עָנְיֵנוּ וְלַחֲצֵנוּ: (כו) כִּי שָׁחָה לֶעָפָר נַפְשֵׁנוּ דָּבְקָה לָאָרֶץ בִּטְנֵנוּ", ומתוך כך עולה בקשה לעזרה וישועה –  (כז) קוּמָה עֶזְרָתָה לָּנוּ וּפְדֵנוּ לְמַעַן חַסְדֶּךָ: תהלים פרק מד פסוק כד – כז

ג. השופר מופיע אם כן כאזעקת חירום וכקול האוסף יחד את הכוחות של העם. אך יש לו גם תפקיד נוסף: הוא גם המכריז על סיומה של המלחמה, על השלום, כפי שמופיע במלחמת האחים הנוראה בין יואב ואבנר: (כח) וַיִּתְקַע יוֹאָב בַּשּׁוֹפָר וַיַּעַמְדוּ כָּל הָעָם… וְלֹא יָסְפוּ עוֹד לְהִלָּחֵם:^[2] שופר זה הוא מעין צפירת הרגעה, וחזרה לשגרה.

כאן ניתן כבר לשמוע את צלילי ה"שופר הגדול", עליו אנו מתפללים "תקע בשופר גדול לחרותנו". זה כבר איננו שופר הצרה והמלחמה. גם הוא שייך לערעור יסודות המציאות ,אלא שזהו ערעור שמביא למציאות חדשה, לחירות וגאולה – "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְהִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלִָם".

ד. אילו קולות נשמע השנה בתקיעת השופר? הבעש"ט לימד שלתקיעת שופר לא מתכוננים; הכוונות הכי עמוקות שלה הן אלו העולות מכאבי הכאן והעכשיו של התוקע: פעם אחת צוה הבעש"ט ז"ל להרב הר' זאב קוצעס ז"ל שילמוד הכוונות מסדור התקיעות, שיהיה הוא המסדר תקיעות בר"ה [בראש השנה] לפניו, וילמוד את הכוונות ויכתבם על נייר להביט בתוכם בעת הסדור, וישמם בחיקו, והבעש"ט ז"ל צדד שישמטם, ובבואו לסדר התקיעות, והתחיל לחפשם אנה ואנה ואינם, ולא ידע מה לכוון, וירע לו מאוד, ויתמרמר מאד, ויבך בכי תמרורים מעמקא דלבא בלב נשבר, וסדר התקיעות פשוט בלי שום כוונות, ואח"ז [ואחרי זה] אמר לו הבעש"ט הנה בהיכל המלך נמצאו חדרים והיכלות הרבה, ומפתחות שונות בכל פתח ופתח, אך הכולל מכל המפתחות הוא הגרזן, אשר אתו באפשרי לפתוח את כל המנעולים מהפתחים כולם, כן הכוונות המה מפתחות לכל שער כוונה אחרת, והכולל הוא לב נשבר, כאשר ישבר אדם לבו לפני השי"ת [השם יתברך] באמת יכול לכנוס בכל השערים בהיכלות של המלך מלכי המלכים הקב"ה (אור ישרים, 104-105). הבעש"ט עושה תרגיל לתלמידו הגדול, גורם לו לאבד את הכוונות, ולתקוע בשופר מתוך הצער והבושה של הכאן והעכשיו.

ה. הכאן והעכשיו שלנו רותח. אזעקות, חירום, תחושה של "תְּשִׁיבֵנוּ אָחוֹר מִנִּי צָר וּמְשַׂנְאֵינוּ שָׁסוּ לָמוֹ", גבורה, היאספות, אהבה, אחדות, תפילה לשלום בינינו ולנצחון. כל הקולות הללו מתערבבים השנה בקולו של השופר. אפשר שאחד הקולות יתפוס את מקומו ב"כוונות השופר" שלנו השנה. ואפשר גם להציע תהליך, הנותן מקום לשבר, לאזעקה, לחירום, ואט אט עם התקיעות הולך ונאסף, מקבל כוחות, שומע גם את קול השופר המגייס את כוחות העם לעמוד על נפשו ולנצח את אויביו. מתוך "מן המצר קראתי י-ה ענני במרחב-יה". תקיעת השופר מתחילה מן המצר (ושופר שהפכו ותקע בו לא יצא ידי חובה), ואט אט עולה בתפילה, שמתוך המצר הקשה והנורא יצמחו כוחות, תצמח ישועה, ונזכה לשמוע את קול השופר הגדול, הלוקח את שידוד היציבות והגבולות למציאות של חרות וגאולה, אישית ולאומית.

מברכים את כל קהילת הישיבה מעומק הלב והנשמה בשנה ברוכה וטובה, שנה של בשורות טובות, שגבולות המציאות יישברו אך ורק לטובה, שישובו החטופים והמפונים, שננצח ונגבר על אויבינו, ושנזכה למן המצר קראתי יה ענני במרחב יה.

[1] פנקסי הראי"ה – חלק רביעי / פנקס הדפים ד / כא

[2] שמואל ב פרק ב כט