נושאים

calend
חג החירות 2 בApril 2012 | הרב אמנון דוקוב

יציאתו של עם ישראל מעבדות לחירות, משחררת אותו מחוקי הקיום ההיסטוריים, הסוציולוגיים ואף הטבעיים. כאשר יש לאדם ולעם את החירות ליצור את עצמו ואת עולמו בצורה האמיתית ביותר, וממילא להפוך לנצחי

התודעה ההיסטורית של עם ישראל שונה מכל עם. הסיפור הלאומי הקלאסי יתאר תמיד צמיחה שבאה מתוך ארץ, בתהליך שבו אבות האומה הפכו למשפחה גדולה ומשם לעם, כמו צמח שעולה באופן טבעי ממקום גידולו. הסיפור היהודי מכריז על זה שלא צמחנו מן הארץ הזו [וגם אבותינו שגלו למצרים היו נוודים שמקורם בעירק], שאנחנו במקור עם של עבדים נמלטים שיצאו בנס מארץ העבדות הטוטאלית.

התודעה הזו מקבעת את הארוע של היציאה מעבדות לחרות כארוע המכונן של העם. זה הוא הארוע ההיסטורי החשוב ביותר, והמוזכר ביותר בתולדותינו- יש לו חג משל עצמו [למעמד הר סיני אין חג מדאורייתא], גם סוכות הוא לזכרו, ובעצם אפי’ השבת, הקדושה העליונה, מוגדרת כ”זכר ליציאת מצרים”. עשרת הדברות מתחילות ב”אשר הוצאתיך מארץ מצרים”, וישנה חובה להזכיר כל יום, פעמיים ביום, יציאה זו. זאת היא הנקודה הראשונית והעצמתית ביותר של הגדרת קיומינו, ושל הגדרת הקשר שלנו עם השם יתברך “כי עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים, לא ימכרו ממכרת עבד”.

האדם הוא חפשי מעצם היותו, כך אומרים אקסיסטנציאליסטים. החופש נתון לו בין אם ירצה ובין אם לאו, והוא היוצר את עצמו את ערכיו ואת מטרות חייו. ממילא הדבר החשוב ביותר הוא להקנות לאדם את תודעת החופש- תעשה מה שתרצה, אתה בן חורין לעשות את עצמך.

האם כך הוא באמת?- או שאולי יש פה התעלמות מהמוני מערכות טבעיות וחברתיות שמעצבות את התנהגויותיך בכל רגע. אתה מתעלם ממערכות הטבע השולטות עליך, המוני צרכים הכופים את מימושם. מתעלם מהמוות והכליון הטמון בעצם היותך בן אנוש. מתעלם מהמערכות החברתיות רבות העצמה המעצבות את הגבולות האפשריים של החשיבה. אתה מתעלם גם מההתניות הפסיכולוגיות הפנימיות שלך, שיחזירו אותך פעם אחרי פעם אל אותם כשלים. האדם שחושב שהוא חפשי הוא בעצם האדם הנוח ביותר לשליטה, כי כל מה שנשאר זה לדעת ללחוץ על אותם אזורים לא מודעים שבמוחו, והוא עוד יהיה בטוח שהוא חשב על זה לבד. עשרות אלפי יצרנים ופוליטקאים, פרסומאים ומעצבי דעת קהל ברחבי העולם בונים את פרנסתם על תודעת החופש המזויפת של האדם המודרני.

סיפור יציאת מצרים מורה תהליך אחר. נקודת המוצא היא עבדות בצורתה החריפה ביותר. בשלב הזה החופש האנושי מצטמצם להיות חופש הבחירה בין טוב לרע, שגם הוא עניין גדול, אבל נתון מחוץ לך. בטח לא החופש להוות וליצור עולם. אלא שמכאן והלאה בא המפץ הגדול אל החרות, תחילתו של התהליך הפנימי להשגת החרות העליונה, החרות ליצור את עצמך, ואת העולם, באמת. במהלך התקשרותו אל העולם הפנימי, אל “עבדי הם”, יכול האדם ללכת ולקנות את אותה החרות הגדולה “לא ימכרו ממכרת עבד”.

ביציאתו לחרות קונה עם ישראל אל תוכו את אותה תכונה יסודית של חרות עליונה. חוקי הקיום ההסטורי שלו משתנים. לא עוד חוקי הטבע של המערכות הסציולוגיות הגדולות, אלא חוקי המוסריות האלוקית “והיה אם שמוע תשמעו“. לכן “הים ראה וינוס, הירדן יסוב לאחור”- חוקי הטבע מוסטים הצידה מפני מערכת אחרת, גבוהה ממנה. וממילא מופקעת מעם ישראל התכונה היסודית ביותר של הקיום בטבע- המוות והכליון. ביציאה לחרות הוא הופך לעם של נצח- “ולקח מעץ החיים ואכל וחי לעולם”

[מבוסס על אורות הקודש ג’ עמ’ כ”ה]

הרב אמנון דוקוב

קרא עוד >>
May also interest you