כאשר יש צורך באם

מצוות שילוח הקן מופיעה בספר דברים (כב,ו-ז) "כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים: שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים". מפשוטו של מקרא נראה כי יש כאן איסור לקחת את האם על הבנים והיתר רק לשלח את האם כדי לקחת את הבנים. המשנה בחולין (יב,ג) אומרת שלמרות שהפסוק אומר "ואת הבנים תקח" המצווה חלה גם כשהאדם מעוניין דווקא באם. במקרה כזה הוא צריך לשלח את האם ולצוד אותה מחדש. יוצא מכאן שמצוות שילוח הקן אינה רק כאשר הוא זקוק לבנים.

 
כאשר אין צורך לא באם ולא בבנים

האם ישנו חיוב במצווה כאשר אין לאדם צורך לא באם ולא בבנים. בשו"ת חוות-יאיר (סימן סז) מוכיח שאם נזדמן קן לפניו יש עליו חובה לשלח את האם לקיים מצוות שילוח הקן, אפילו אם אין לו צורך לא באם ולא בבנים. דעתו זו הובאה בברכי-יוסף ובפתחי תשובה (יו"ד רצב) וכן הכריע ערוך-השולחן על אתר.

ברם, בניגוד לאחרונים אלו, פשטות דברי הראשונים אינה כך. הרמב"ם במנין המצוות שבתחילת הלכות שחיטה כתב: "שלא ליקח האם על הבנים; לשלח האם אם לקחה על הבנים". מפשטות דבריו נראה ששילוח הקן לא מתקיים אלא אם לקח את הבנים. וכן מפורש בספר המצוות (לא-תעשה שז). הר"ן בחידושיו על חולין (קלט,א) קבע שאין דין שילוח מחייב אם אין רוצים את הבנים ובמקרה כזה מצוות העשה של שילוח אינה דוחה מצוות לא תעשה. הרב הנקין (שו"ת בני-בנים ג,ה) דייק גם במאירי על אתר כדעת הר"ן. לא ברור מדברי הר"ן האם במקרה כזה, שבו אין חובה, הוא מקיים מצווה כשהוא משלח, והחכם-צבי (סימן פג) הבין שלמרות שאין חובה, המצווה קוימה.

החתם-סופר (או"ח,ק) הוכיח מתוס' בחולין (קמ,ב) שדעתן שאם אינו צריך את הביצים לא חלה המצוה, וכן הציג סתירה לכאורה בין רש"י בחולין (קמא,א) ובין רש"י בב"מ (קב,א) – בחולין נראה שהחיוב אינו תלוי ברצון לקחת את הביצה ואילו בב"מ נראה שרק אם האדם מעוניין בביצה הוא צריך לשלח את האם. מסקנתו היא שעיקר הדין הוא כדברי רש"י בב"מ שלשון הש"ס שם מוכח כדעתו ואין מצווה לשלח כאשר אין צורך בבנים ובוודאי שאין עניין להתאמץ ולחזר אחר קינים כדי לשלח. החת"ס מסכם את דבריו בלשון חריפה "כיון שעפ"י אותו הטעם אינו מחויב לחזור אחר מצוה זו כשאינו רוצה בבנים… נמצא התאכזר שלא לצורך והמתחסד בזה אין רוח חכמים נוחה הימנו". גם הנצי"ב (מרומי-שדה על הסוגיה בחולין) חלק על שיטת החוות-יאיר וסבר שאין השילוח מצווה אם אינו צריך לאפרוחים, ומסיים את דבריו "וכן המנהג פשוט". בדומה לכך כתבו גם המנחת-חינוך (במצווה תקמ"ד) ובעל תורה תמימה שחלק בכך על אביו בעל ערוך השולחן.

 
סיכום

לרוב הראשונים נראה שלא קיימת חובת שילוח הקן אם אינו זקוק לאפרוחים או לביצים; וכך הכריעו החתם-סופר, הנצי"ב והמנחת-חינוך. לכן אין ספק כי "שב ועל תעשה עדיף" על מנת לא להיכשל באיסור צער בעלי חיים.
 

מאמר זה פורסם לראשונה בעלון 'שבת בשבתו', גיליון 40, פרשת שלח תשס"ח