נושאים
בְּשֵׁם הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה
שֶׁסַּכִּין אֵין נוֹתְנִין בְּמַתָּנָה
הַיְנוּ שֶׁאֶחָד לא יִתֵּן לַחֲבֵרוֹ סַכִּין בְּמַתָּנָה
פתיחה
מתי יצא לי בפעם האחרונה לתת מתנה? מתנה מביעה תשומת לב, אהבה, איכפתיות. לפעמים אנחנו לא נותנים מתנה לא בגלל שאיננו רוצים, אלא בגלל שאלת ה"מה לתת"? האם הוא יאהב את זה? אולי זה זול מדי? ואולי יקר מדי? אולי הוא רגיש שזה מעמיס עליו? ומה אם היא תחליף את זה?
כחלק מהתשומת לב ל"מה אני נותן", מביא פה רבי נחמן בשם זקנו הבעש"ט מסורת – סכין אין נותנים במתנה. מה כל כך חשוב במסורת זו?
למה לא סכין?
יכול להיות שסודות גדולים טמונים בסכין. ואכן, בשיחות ותורות אחרות מדבר רבי נחמן על הסכין, ובייחוד על סכין השחיטה. אך כאן, ניתן לומר שישנה פשוט רגישות לסמל, ולתחושות הבלתי מודעות שהוא עלול לעורר במקבל. כשאני מקבל סכין במתנה, אני יכול לומר בשכלי – איזה סכין יפה זה, מאד שימושי, תודה רבה. אך עולם הדימויים של יודע – בסכין עושים רק דבר אחד – חותכים. חותכים ירקות, אך גם חלילה דברים שאסור לחתוך. אולי אפילו חותכים חברויות.
מה אני לוקח איתי?
בפעם הבאה שאתן מתנה, אנסה אולי פחות לחשוב מה בדיוק צריך החבר, ובאיזה מחיר ראוי לתת. המחשבה שלי תתמקד בתחושות שתעורר המתנה במקבל, בשמחה הפשוטה שמתלווה לקבלת משהו שמסמל חיוביות, חיבה ואופטימיות. אולי.