האם אפשר לכתחילה לסכך בנסרים שרוחבם פחות מארבעה טפחים ("בלפונים")?

שאלה: האם אפשר לכתחילה לסכך בנסרים שרוחבם פחות מארבעה טפחים ("בלפונים")?

תשובה:

מקור הדין

שנינו במשנה במסכת סוכה (א, ו): "מסככין בנסרים דברי רבי יהודה, ורבי מאיר אוסר".
בגמרא (יד,א) חלקו האמוראים. לדעת רב המחלוקת היא על נסרים שרוחבם ארבעה טפחים ומעלה ופחות מכך כשר לכולם, שמואל סבר שהמחלוקת היא בנסרים של פחות מארבעה טפחים ויותר מכך פסול לכולם, ורב פפא העמיד את המחלוקת לדברי שמואל רק בנסרים שרוחבם בין שלושה לארבעה טפחים.

הרי"ף, הרא"ש ועוד ראשונים פסקו כרבי יהודה וכשמואל – ורק ארבעה טפחים פוסלים. לעומת זאת, הראב"ד הוא דעת יחיד שפסק כרבי מאיר (אליבא דשמואל) וכל מה שיותר משלושה טפחים פסול לשיטתו. מכל מקום, לכו"ע בפחות משלושה מותר לסכך לכתחילה.

גזירת תקרה והמנהג שלא לסכך

הגמרא מזכירה "גזירת תקרה" כטעם הגזרה, ונחלקו הראשונים בהבנתה. רש"י מבאר: "שרוב תקרות הבית עשויות מהן" כלומר, משום הדמיון בין הסכך ובין תקרה של בית קבע. בדומה לכך באר הר"י מלוניל. הריטב"א הקשה על שיטת רש"י הן מצד הבנת הגזירה והן מצד העובדה שבשקלא וטריא של הגמרא (כאן ובמקומות אחרים) נראה כי לא מתחשבים בשאלת צורת התקרה הרווחת. לאור קושיותיו מבאר הריטב"א כי "גזירת תקרה" נוגעת לנסרים משום שהם עצמם מתאימים לקירוי של קבע יותר מאשר לסיכוך של ארעי.

הנפקא מינה בין שני הטעמים היא מה שמובא במאירי בשם חכמי נרבונה (וכן בכלבו, עמ' לז): "…אבל עכשיו שהמנהג לקרות הבתים אף בפחות מארבעה יש בהם גזרת תקרה". פסיקה דומה מופיעה גם בדרכי משה (תרכט,ט) בשם הגהות מימוניות. דברי חכמי נרבונה מתאימים לשיטת רש"י, והם השלכה של הגזירה היסודית, אך על פי הסברו של הריטב"א למחלוקת אין מקום לגזירתם.

לעומת שיטת חכמי נרבונה, בסמ"ק (מובא בב"י תרכט) מובא המנהג להימנע מסיכוך בנסרים פחותים מארבעה טפחים בנימוק שונה: "ומיהו נהגו העולם שלא לסכך בהם וכו'… ולא בנסרים כלל ואפילו פחותים מארבעה דליכא משום גזירת תקרה, משום דילמא אתי למטעי לסכך בענין קביעות שלא ירדו שם הגשמים". כלומר, הטעם הוא שנסרים אינם מתאימים לסכך לא בשל דמיונם לתקרה של קבע, אלא משום שהם עשויים להביא לסיכוך פסול (כן מובא בהגהות מימוניות בהלכות סוכה פ"ה ס"ק י). מרן השו"ע הביא ש"נהגו שלא לסכך בהם כלל" ולא הביא את טעם המנהג. מכיוון שהמחבר נקט בלשון "נהגו" מסתבר שפסק כסמ"ק שהביא את דבריו כמנהג רווח, ולא כחכמי נרבונה, במ"ב (תרכט,מט) הביא את שני הטעמים.

האם הגזירה והמנהג רלוונטים בזמננו

לאור הנ"ל אין ספק שמעיקר הדין מותר לסכך בנסרים פחותים מארבעה. ברם, יש לדון מהי תחולת הדינים שהובאו לעיל – גזרת חכמי נרבונה והמנהג המובא בסמ"ק – שלא לעשות כן. על פי שיטת רש"י, וגזירת חכמי נרבונה, יש לבדוק האם מקַרים בתים בעצים שרוחבם פחות מארבעה טפחים והאם יש חשש שהסכך יהיה דומה לתקרה, ופסול לשיטת רש"י. לענ"ד, כיום שמצויה בנייה של בתים וגגות בעץ, בודאי יש לקיים את המנהג. ולכן, אין לסכך בעצים הדומים לאלו המשמשים לקירוי. אלא שכיום לא משתמשים בלבידים פשוטים לסיכוך, אלא בקורות המכונות "נוטפדר" שמוקצעות בצורה מיוחדת על מנת שישתלבו זו בזו. אם כך, רק קורות מסוג כזה או דומות להם יאסרו לכתחילה. ברם בלבידים פשוטים או בעצים ברוחב פחות מאלו שנהוג לקרות בהם כיום לכאורה אין לאסור. כמו כן, מובא בספר הליכות שלמה (עמ' קכז) מחידושי כת"י של הגרשז"א: "בזמננו שהעושין תקרת עץ עושין אותה בצורה אחרת לגמרי מסיכוך בנסרים, ומחברין אותן היטב… א"כ בלא"ה לא שייך טעם הגזרה, ובזמן חז"ל צריך לומר שלא היה היכר כ"כ בצורת הסיכוך, משא"כ בזמננו".

לעניין המנהג שמביא השולחן ערוך, הרי שכנגד המנהג שלא לסכך בנסרים כלל מצאנו את מנהגם של גדולי ירושלים לסכך בנסרים פחותים מארבעה טפחים (שאינם משמשים לקירוי). כך מובא בספר הליכות שלמה: "המנהג בירושלים לסכך בנסרים הנקראים בלפונים ומקפידים שלא יהא ברוחבם טפח". וכך ראיתי אצל גדולי הדור והגרשז"א זצ"ל ביניהם. כך גם הכריע להלכה הרב עובדיה הדאיה זצ"ל בשו"ת ישכיל עבדי (ו או"ח, כ) והסכים איתו הרב עובדיה יוסף שליט"א בשו"ת יביע אומר (ד, מט) וכן הכריע הרב בנימין זילבר זצ"ל (אורייתא 12). והגרשז"א (שם הערה 6) התנגד להחמיר בדבר מפני שראה בזה הוצאת לעז על הראשונים שסככו בבלפונים.

סיכום

מותר לכתחילה לסכך בנסרים פחות מארבעה טפחים שאינם דומים לנסרים שנהוג לקרות בהם, וכן הורו גדולי הפוסקים וכן נהגו גדולי הפוסקים בירושלים. אולם, מן הראוי שרוחבם יהיה פחות מרוחב הקורות בקירוי המצוי המכונה "נוטפדר".

התפרסם בעלון 'שבת בשבתו', גיליון 1443, פרשת האזינו תשע"ג