אברהם ויצחק ויעקב היו אוהבים להקב"ה, אברהם קרא לבית המקדש הר, שנאמר בהר ה' יראה (בראשית כב יד), יצחק קראו שדה, שנאמר ראה ריח בני כריח שדה (שם כז כז), יעקב קראו בית עד שלא נבנה, שנאמר אין זה כי אם בית אלהים (שם כח יז), אמר ליה הקב"ה חייך אתה קראתו בית עד שלא נבנה, ואני קורא אותו על שמך, שנאמר "לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב".
מדרש תהלים (בובר) מזמור פא

אחד הקשיים הגדולים ביותר בעבודת ה' הוא הקושי בהתמודדות עם בעולם המתייחס לאין, למה שאינו עומד מול עינינו. לפעמים כאשר שואלים אותי "מה אתם עושים שם בישיבה?", וברצוני להשתעשע קצת, אני עונה: אנחנו מדברים על ה'. ומצפה לראות את התגובה של העומד מולי, אשר בדר"כ מגיעה דרך פרצוף בעל הבעה לא מבינה.

על הכרת המציאות שלנו איננו צריכים "לעבוד", אנו פשוט חשים אותה באמצעות חושינו. גם ה"עבודה" ביחס לעומד לנגד עיננו הינה "בסה"כ" כיצד לפרש את המציאות. לא כך הוא היחס לעולם הפנימי. ההכרה בה' כנוכח דורשת "עבודה" מאומצת, משום שכלי ההכרה הרוחניים (אצל רוב בני האדם) הינם מאוד גולמיים ולא מפותחים.

המדרש שלפנינו עוסק בתהליך אשר עוברים האבות ביחס לחשיפת הקשר בין ה' לעולם. אפשר גם להבין את המדרש כמדרג שלבים בעבודת ה' : הר, שדה בית.

א.      אברהם- הר: אברהם הינו אביר האמונה,  הוא הראשון אשר שואל אם "יש מנהיג לבירה".  מתוך האמונה הוא עוזב את מולדתו ובית אביו, וממשיך להאמין גם כאשר הוא מגיע לגיל מאה ועדיין לא זכה למימוש הבטחות ה'. לאחר  שהוא כבר זוכה לאלו, הוא הולך לבצע את העקדה. אך האופי של אמונה זו מושתת על היראה, על הריחוק של ה' מהעולם. ה' מופיע כהר גבוה אשר העומד למרגלותיו חש את קטנותו אל מול גודלו ועוצמתו של ההר  "ויהי השמש לבא ותרדמה נפלה על אברם ונהנה אימה חשכה גדולה נפלת עליו". או כדברי הזוהר, אברהם הולך לעקדה ב"אספקלריא שאינה מאירה". אם נתרגם את המקום של אברהם לעבודת ה', אזי נלמד שהשלב הראשון הינו "דע לפני מי אתה עומד",  או כדברי הגמרא בשבת היראה היא המפתח החיצוני אשר בלעדיו אי אפשר להיכנס פנימה .

ב.      יצחק- שדה: אברהם הוא גֶר בארץ. עד קניית שדה המכפלה הוא אינו תושב. לעומתו יצחק הינו תושב הארץ, אך עבודתו היא לחפור בארות. "ויצחק בא מבוא באר לחי רואי והוא יושב בארץ הנגב ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב". יצחק מתגורר בארץ הנגב, ובכדי להצליח לשרוד במקום צחיח ובארץ ציה, הוא נדרש למצוא מים, ולכן הוא תר אחר הבארות. במילים אחרות, יצחק אינו מוצא את המשמעות כגלויה מעל פני השטח, אלא הוא נדרש לחרוג מעבר לנראה לעין. באופן פרדוכסלי, כדי להצליח להתקיים בעולם הזה, הוא מוצא משמעות ונושא עיניים אל העולם הבא. כך גם נראה ביחס לשדה. השדה הינה מקום המפגש, מקום השיח. אך בכדי להיות נוכחים בשדה צריך לצאת מן הבית. השדה מעורר כמיהה וגעגועים, וממנו שואבים כוחות, אך ההמצאות בו בהגדרתה, זמנית היא.

ג.       יעקב- בית: יעקב חושף שלב נוסף ביחסי ה' והעולם. "מה נורא המקום הזה, אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים"  יעקב משתומם ומתפלא על כך שיש בית לה' בעולם. ישנה נקודה בעולם שהיא שער השמים. עד עכשיו היחס בין ה' לעולם היה בבחינת "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם", ולפתע מתגלה שנוכחות אלוקים "זלגה" גם לארץ. שישנם יחסים של הדדיות בין השמים לארץ . מתגלה לנו שאין צורך לחרוג מעבר לקיום בעולם הזה בכדי להתקשר לה', אלא שה' פונה אל האדם דרך עולם הזה. זהו עניינו של הבית- כניסה פנימה. הקמת הבית מעידה על האדם שאין מבטו פונה אל החוץ אלא על החלטה להתכנס פנימה.

לסיכום:  שלב א' הינו שלב היראה: נסיון פשוט להתבונן בפער שבין האין סופי לסופי, שבין הזמני לנצחי, בין ההר העצום לאדם העומד תחתיו.

שלב ב' – חיפוש המשמעות. האין סופיות מעוררת יראה אך לאחר מכן מתעוררות הכמיהה, הגעגוע והצימאון אל המופלא אשר נמצא מעבר לעולם התופעות.

שלב ג' – ההבנה שהקשר אינו חד צדדי אלא דו שיח בעולם שאותו ה' ברא ושבו בנה בית. מה שנדרש מן האדם הוא לפתוח את דלת הבית ולגלות את ה'.

(הדברים נכתבו בעקבות דיבור עם ינון לויאן)