גדעון דוקוב | עיתונאי

גדעון דוקוב, יליד 1980, נשוי, אב לחמישה ועיתונאי. לישיבה בעתניאל הגעתי רק אחרי הצבא, וזכיתי לשהות שם שנתיים בהן קיבלתי שם כלים וכיוונים לבניית עולמי הנפשי והרוחני, ובמקביל גם עולם הלכתי.

התקופה בעתניאל הייתה מלאת חוויות שעד היום מלוות אותי, אבל אחת מתוכן מספרת לדעתי משהו משמעותי על מהות בית המדרש:

יום אחד הרב רא"ם הודיע בבית המדרש שבעקבות סרטון תקריב שהוא ראה על האופן בו פועלת מכונת גילוח מסוימת, הוא חושב שאסור יותר להשתמש בה. באופן מפתיע, מי שהחל להתווכח איתו על פרטי הדברים היה בחור צעיר משיעור א' בשם אסף דסברג (בנו של הרב אורי אורי דסברג זצ"ל, ממכון צומת). הדיון בין השניים המשיך והמשיך לאורך דקות ארוכות, כשזה שואל וזה משיב והשניים ממש מתנצחים בהלכה.

אני לא זוכר מה היו הטיעונים או איך הוויכוח הזה הוכרע בסופו של דבר, אבל את התמונה של הרב רא"ם, ראש הישיבה, עומד ומתווכח עם תלמידי משיעור א', מצד אחד בעוצמה אבל מצד שני נותן לתלמיד הצעיר שיכול היה להיות הבן שלו את מלוא המקום והכבוד – אני לא אשכח. שם למדתי מהו בית מדרש שבו לכל אחד מותר לשאול את כל השאלות, מהי פתיחות אמיתות שאינה סותרת מחויבות מלאה לתורה ולמצוות.

אמיר מויאל | תסריטאי וסטנדאפיסט

לעתניאל הגעתי די במקרה.
לא הכרתי כלל את עולם הישיבות וכשביקשו מכל אחד לבחור ישיבה לשבו"ש, בחרתי בעתניאל פשוט כי חבר שלי היה שם בשיעור א' ואמרתי שלפחות אם אגיע למקום זר, כדאי שאכיר מישהו.
מה שמיד תפס אותי, לא היה אופן הלימוד או גדלות הרבנים אלא דווקא הארת הפנים של התלמידים. חדשים גם ישנים. הדאגה האם יש לי איפה ללון והאם אכלתי והאם יש לי חברותא וכו' שבתה את ליבי.
לימים, כשעמדתי על דעתי יותר והסתכלתי גם על הצדדים הנוספים החשובים בישיבה, גיליתי מאפיינים שמלווים אותי עד היום, על אף זמני הקצר יחסית בישיבה (התחתנתי בשיעור ב' ויצאתי לקצונה) – פתיחות מחשבתית, חשיבה ביקורתית, הטלת ספק, יושר אינטלקטואלי ועוד.
עד היום, כל אחד מהמאפיינים הללו טבוע בי ואת חברי הנפש היקרים והמיוחדים שהכרתי בעתניאל – אני נושא בליבי ושמח בהם גם היום, יותר מ10 שנים אחרי.

חנניה שוורץ | רב, מחנך ורקדן באנסמבל "כל עצמותיי תאמרנה"

הייתי שיעור א' שחצן וחביב ונכנסתי לשיעור של הרב מנחם פרומן שהתקיים בשעה מאוחרת בלילה בקראוון ששימש אז כחדר אוכל. חבר מישיבה אחרת ביקר אותי והצטרף אליי לשיעור. לפתע פתאום נפל החשמל וחשכה גדולה השתררה בחדר, אך הרב מנחם לא פסק לרגע והמשיך כרגיל. גם כל שומעיו, הקשיבו והקשו מבלי להתייחס לעלטה שאפפה אותנו. כעבור דקות ארוכות חזר החשמל, וכמובן שגם מאורע זה לא זכה לציון. ראיתי את פני חברי ההמום, שואל אותי בלחץ אם הוא דמיין שהחשיך או שהוא היחיד ששם לב לעניין – גאווה עתניאלית מילאה את חזי.

עמיחי חסון | משורר, עורך, עיתונאי ויוצר קולנוע ישראלי